הסתייגותה של ההנהגה הציונית משביתת הנהגים היהודית-ערבית בשנת 1931

פורסם בתאריך | 6 בפברואר 2014 | אין תגובות | תגובות בפייסבוק

הסתייגותה של ההנהגה הציונית משביתת הנהגים היהודית-ערבית בשנת 1931

מבוסס על מבחן בית בקורס "אוכלוסיה מעורבת: מגעים בין יהודים לפלסטינים בתקופת המנדט", אוניברסיטת חיפה

ההנהגה הציונית הסתייגה משביתת הנהגים היהודים והערבים של שנת 1931 מכמה טעמים. ראשית כל, חששו בהנהגה הציונית מפני פרעות והפרות סדר. אמנם, בסופו של דבר, התנהלה השביתה תוך שיתוף פעולה מלא ותוך שמירה על הסדר הציבורי, והדאגה מפני חידוש התנגשויות הדמים בין יהודים וערבים התבדתה. אולם, מלכתחילה, אחד החששות הכבדים של ההנהגה הציונית היה, כי השביתה תוביל למהומות וכי כל יוזמת השביתה היא למעשה פרובוקציה קומוניסטית. התקפות נגד חסן צדקי אל-דג'אני, יו"ר ועד השביתה המשותף, בתקשורת הערבית, בתקופת עבודתה של ועדת החקירה שהוקמה בעקבות השביתה, זכו להבלטה והדגשה בעיתונות העברית דווקא. ככל הנראה, בשל התפיסה שמדובר בפרובוקציה, שיש כלפיה התנגדות דווקא מצד האוכלוסיה הערבית ושהיא עלולה להוביל למהומות.

נוסף, התעוררה התנגדות לשביתה מטעמים כלכליים ופוליטיים. השביתה הסבה נזקים למגזר העסקי, ו"תנובה" ניסתה למנוע אותה על-מנת לחסוך הפסדים. ההתערבות המכרעת בסוגיה היתה של לשכות המסחר היהודיות והערביות, שהבינו שלנהגי המכוניות יש השפעה רבה על המסחר בארץ. מצד אחד, היה לראשי לשכות המסחר אינטרס שחלק מתביעותיהם של הנהגים תענינה בחיוב, משום שהדבר עשוי היה לשפר את ההובלה ולהוזיל עלויות. מצד שני, היה להם חשוב למנוע את השביתה, משום שהשביתה עצמה היתה גורמת להפסדים. לפיכך, נציגי המוסדות הציוניים דרשו מהנציב העליון לנסות למנוע את השביתה, ואילו ראשי לשכות המסחר הציעו לממשלה את תיווכם, תוך ניסיון להשיג פשרה בין הממשלה לבין הנהגים, כך שחלק מתביעות הנהגים תענינה והשביתה תימנע. כשסיימה ועדת החקירה את מלאכתה ופרסמה את מסקנותיה שלא השביעו את רצון הנהגים, והשביתה חודשה, פנתה התאחדות בעלי המלאכה היהודים למחלקה המדינית של הסוכנות וביקשה ממנה להתערב ולפנות אל הממשלה, על מנת שזו תעשה מהלכים להפסקת השביתה באופן סופי.

אולם, יותר מכל, נדמה שההסתדרות התנגדה לשביתה פשוט משום שלא היתה לה השפעה מספיק גדולה על השובתים. רוב הנהגים היהודים היו בעלי מכונית פרטית אחת, (הקרואים: "הבודדים"), ורק מיעוט מביניהם הצטרפו אל הקואופרטיבים אשר אורגנו בידי ההסתדרות. יוזמת השביתה הגיעה מצד הערבים, וגם כאשר הם פנו אל הנהגים היהודים שיצטרפו אל השביתה, הם פנו אל "הבודדים", ולא תיאמו אותה עם הקואופרטיבים. יתר על כן, גם לאחר שהוקם "ועד שביתה" משותף, בחלוקה פריטטית, והפרקציה היהודית אורגנה בידי ההסתדרות – גם אז לא היו היהודים בעלי עמדה אחידה, לא כינסו את חברי הפרקציה על-מנת לקבל החלטות, והימרו את פי ההסתדרות. העובדה שליהודים לא היתה עמדה אחידה החלישה בעיני ההנהגה הציונית את מעמדם בועד המשותף מול הערבים, וכפועל יוצא, חיזקה את מעמדם של הערבים כמובילי ומנהלי השביתה. נוסף על זה, יהודים רבים אכן ראו ביו"ר הארגון המשותף, חסן צדקי אל-דג'אני, מנהיג כריזמטי והעריכו אותו.

גולומב חשש שמדובר בפרובוקציה קומוניסטית, אולם עד מהרה קיבלה ההסתדרות את השביתה כדבר בלתי נמנע, וכשחודשה השביתה לאחר פרסום מסקנות ועדת החקירה, הסתמנה תמיכה ציבורית רחבה בשובתים. בשלב זה היה סבור ארלוזורוב שהמדובר הוא בסוגיה כלכלית, ולא בסוגיה פוליטית, ולכן גם בשיחתו עם קמפבל טען שאין זה מתפקידו להתערב בעניין. אולם, לאחר שהצטרפו לשביתה גם הסוחרים הערבים, התעורר מחדש החשש שהשביתה תהפוך לשביתה פוליטית. בן גוריון הביע מלכתחילה את החשש, שאין לדעת כיצד השביתה תסתיים, ובמידה והסוחרים היהודים היו מיישרים קו ומצטרפים לשורות השובתים, ניתן היה לראות בשביתה מעין מרד אנטי-קולוניאלי, של החברה האזרחית, בהנהגת הסוחרים, נגד המדינה.

החשש הזה גבר במיוחד לאחר שלשכת המסחר של הסוחרים הערבים הצטרפה אל הנהגים השובתים והביעה את תמיכתה בהם. הסתבר, שדווקא לנהגים היהודים יש השפעה גדולה מזו של הועד הלאומי הערבי ויכולת רבה יותר לגייס תמיכה בתוך הציבור הערבי. הבעת התמיכה הזו יצרה מצב עניינים כזה, שמצד אחד של המתרס ניצבו השובתים: נהגים יהודים וערבים וכן סוחרים ערבים, ואילו בצד השני של המתרס ניצבו מפרי השביתה: הסוחרים היהודים. מצב עניינים זה, לא זו בלבד שהבליט את חוסר השליטה של ההנהגה הציונית על הנהגים היהודים ואולי אף על חלק מהסוחרים היהודים, אלא שהדגים גם את אזלת ידה של ההסתדרות והחליש את סמכותה. אולם, למעלה מכל אלה, מצב עניינים שכזה טישטש את החציצה המוחלטת בין שתי הקהילות – היהודית-הציונית מחד, והערבית מאידך – חציצה שההנהגה הציונית פעלה בהתמדה ליצור, על מנת לגבש קהילה יהודית נפרדת, מאורגנת וממושמעת.

תגובות