על ערס פואטיקה ועל אליטיזם תרבותי
פורסם בתאריך | 2 בפברואר 2015 | 2 תגובות |
כמה מילים על ערס פואטיקה, עדי קיסר אצל קובי מידן, תרבות גבוהה מול תרבות נמוכה ושירה אליטיסטית מול שירה טובה.
***
אני יודע שיש דיון נרחב על המתח בין ״תרבות גבוהה״ לבין ״תרבות נמוכה״, ואני לא מכיר את הדיון הזה לעומק, כך שכל מה שיש לי לומר עליו הוא מחוץ לקונטקסט ולכן יחסית רדוד.
האינטואיציה שלי היא כזו: כשאתה יוצר בלי קונטקסט אז אין ליצירה שלך סאבטקסט. הווה אומר, אין לה עומק. כלומר, אין בה שיכוב וריבוד של משמעויות, רעיונות ומסרים. היא לא יושבת על מצע שנבנה וצמח והתפתח בידי אנשים רבים ולאורך שנים רבות.
כשאתה טוען טענה אקדמית אתה נדרש לצטט ולהתייחס לכל מי שטען טענות רלוונטיות לפניך כדי להיזון מהם, כשאתה כותב מאמר פילוסופי אתה מוכרח לקחת בחשבון פילוסופיה שקדמה לך וכשאתה כותב שירה או פרוזה, יש לך סיכוי ליצור יצירה שיש בה הרבה יותר סאבטקסט, כלומר, הרבה יותר רבדים ומסרים נסתרים ורמזים ורעיונות מורכבים, יצירה שמעוררת יותר מחשבה, שמעוררת מחשבה יותר מורכבת, יותר עשירה ויותר מעמיקה – אם אתה כותב שירה ופרוזה מתוך קונטקסט; אם אתה נשען על, ומרפרר ל, מאגר עשיר של הקאנון הספרותי והפואטי שקדם לך.
זה לא אומר ששירה נטולת קונטקסט היא פחות ״טובה״. כדי לקבוע איזו שירה היא טובה, צריך לשאול מה תכליתה של השירה, והאם היא משיגה את התכלית הזו, ולשאלה הזו עשויות להיות תשובות מגוונות. (וגם זו רק דרך אחת להגדיר ״טוב״).
אבל זה אומר ששירה נטולת קונטקסט היא פחות ״גבוהה״. ובאינטונציה אחרת, זה אומר גם שהיא פחות ״אליטיסטית״, כי שירה שנשענת על מאגר של קאנון פואטי קודם היא נגישה רק למי שמכיר את הקונטקסט הרלוונטי, או לפחות: רק מי שמכיר את הקונטקסט יכול להבין לעומקו את הסאבטקסט, את הרבדים ואת המסרים העמוקים שלה.
ובהקשר אחר: תרבות היא כמובן גם תופעה סוציולוגית, ותרבות אליטיסטית היא גם חלק מהמנגנון שבו האליטה משמרת את מעמדה התרבותי. יצירה מתוך קונטקסט של קאנון מסויים מגדירה, בין היתר, את גבולות הקאנון הזה וקובעת מה משתייך לתרבות האליטיסטית ומה חורג ממנו, כך שהיא עוזרת לסמן יצירות חדשות ולמיין אותן בין כאלה שנמנות על התרבות הגבוהה לבין כאלה שאינן נמנות עליה.
***
עדי קיסר אומרת לקובי מידן שמרגיז אותה המעמד האליטיסטי שיש לשירה, ומרגיז אותה שאנשים אומרים ״אני לא מבין בשירה״. ואכן, השירה שלה ושל משוררים אחרים בערס פואטיקה היא שירה שטוחה, פלקטית או רדודה. ובנוסח אחר, שירה לא אליטיסטית – כזו שלא צריך ״להבין בשירה״ בשביל להבין אותה.
ובכל זאת, אני מסכים עם קובי מידן, (שאגב, מייצג בעיני את כל מה שטוב באליטיזם תרבותי וב״תרבות גבוהה״), שערס פואטיקה הוא תופעה תרבותית חשובה ונהדרת שתורמת לא רק לשירה בארץ אלא לתרבות בארץ בכלל.
אני אוהב מאוד מאוד (!) את השירה של עדי קיסר (וגם של כמה אחרים בערבים האלה). הן משום שהשירה שלה רגישה ומדויקת מאוד, והיא נוגעת בלב, והן משום שבתור שירת מחאה היא נוגעת באופן נכון ומדויק מאוד בבטן. ואלה, בעיני, תכליות ראויות של שירה ראויה. בין שירה גבוהה ולא טובה לבין שירה נמוכה וטובה, האפשרות השנייה עדיפה לטעמי.
נוסף לזה, יש משהו מעניין מבחינה אומנותית, ולא רק מבחינה פוליטית, בריקליימינג של שירה. ליצור בכוונה שירה ״נמוכה״ – כלומר, כזו שלא יונקת מהקאנון, שבמודע אין לה רבדים וסאבטקסט, ושאפשר ״להבין אותה״ בלי ״להבין בשירה״ – זה פשוט מעניין מבחינה תרבותית ואומנותית, דווקא בגלל שמדובר בשירה ולא במדיה אחרת (משום שפרוזה, תיאטרון, מוזיקה, קולנוע ומדיה אחרת נותקו מהעוגן האליטיסטי כבר מזמן).
***
אלה היו כמה מילים, (שטחיות, משום שהן נכתבו בלי היכרות עם הקונטקסט הרלוונטי), על ערס פואטיקה, עדי קיסר אצל קובי מידן, תרבות גבוהה מול תרבות נמוכה ושירה אליטיסטית מול שירה טובה.
|| כל הכתמים בקטגוריה: מחשבות ||
« הכתם הקודם — הכתם הבא »תגובות
2 תגובות בבלוג על "על ערס פואטיקה ועל אליטיזם תרבותי"
כתוב תגובה
אודות
קטגוריות
תגובות אחרונות
כתמים אחרונים
אתרים שכתבתי בהם
- הינשוף | בין שמאל וימין
- הינשוף | מרד הבחירות
- העוקץ | המרחק בין הבנאדם לפרה
- העוקץ | מיהו טבעוני?
- העוקץ | עוכר ישראל ציוני
- הפנקס | אצלנו בשכונה אשר בארץ כוש
- הפנקס | בין זמנים, בין תרבויות
- הפנקס | מסע לכל החיים
- הפנקס | פלא העולם כולו
- הפנקס | שמחת השטויות הקטנות
- מאקו גאווה | מה הלהט"בים רוצים?
- מאקו גאווה | מתחת לרצועה
- מגזין +972 | רדיו רמאללה
10 באוגוסט 2015 @ 11:21
נראה לי שאתה חוטא בדבר אחד, אתה מתעלם מהקונטקסט העממי. כל אמנות היא במובן במסוים אינטר-טקסטואלית, אולם אין מגבלה על המקורות הטקסטואליים ממנה היא שואבת. המקור עליו נשענים לא חייב להיות יצירה ספרותית אירופאית, ולא תיאוריה פילוסופית made in Germany. הדבר מוכיח שאתה לא מוותר על הבועה התרבותית שתחמת לעצמך.
19 באוגוסט 2015 @ 13:42
אני מסכים. יכול להיות שיש בשירים של עדי קיסר רפרנסים למקורות "עממיים", שאני לא מכיר, ולכן יש להם רבדים שאני לא מבין. זו נקודה מעניינת.