לגדול בבית ספרותי

פורסם בתאריך | 18 ביולי 2017 | אין תגובות | תגובות בפייסבוק

לגדול בבית ספרותי :
ההשפעה שהייתה לפי דן מירון לאווירה ששרה בבית הוריו של נתן אלתרמן על עיצובו כמשורר

מבוסס על מטלת מנחה בקורס "פרפר מן התולעת", האוניברסיטה הפתוחה

בשני אופנים השפיעה האווירה בבית הוריו של אלתרמן, לפי דן מירון, על עיצובו כמשורר. ראשית, מן הסתם, באופן שבו עוצב מבנה אישיותו בשנות ילדותו המוקדמות – מתוך הנחה שאופי ומבנה אישיותו משתקפים בשירתו, אף אם בבלי דעת. מלבד דמויותיהם של הוריו, הושפע הליך העיצוב של אישיותו בתקופת הילדות המוקדמת גם מנוכחותם של אנשים נוספים ששהו בביתו, מיחסיהם השונים אליו ומאורח החיים והאווירה המיוחדת ששררה בבית באופן כללי. שנית, השפיעו שנות ילדותו על עיצובו כמשורר המסכת האידיאולוגית ששרתה בבית – התכנים הלימודיים שנחשף אליהם, התכנים הרעיוניים-הערכיים והתכנים התרבותיים שלאורם התחנך והיחס אליהם באווירה ששררה בבית ילדותו.

**

לפי תיאוריו של מירון, המסתמכים בן היתר על עדותה של גיטל אלתרמן ועל יומניו של אלחנן צייטלין, היה יצחק אלתרמן, אביו של נתן, אדם יוצא דופן ודומיננטי. הוא גדל באיזורים הכפריים של אוקראינה והתחנך בידי מורים ומלמדים עוברי-אורח. אחד המורים חשף אותו, בנוסף לתכנים היהודיים המסורתיים, לתכנים מודרניים – כגון חבת ציון, ספרות עברית חדשה וכו' – והוא נתפש ללימודיו והעמיק בהם. לימים הוא נעשה מקורב לישראל יהודה אדלר, נשבה ברעיון של גן ילדים עברי, או "עברית בעברית", והקים גן כזה ומוסד פרבלי בוורשה.

הגם שיצחק אלתרמן השכיל והקים מוסד להכשרת גננות – הוא מעולם לא היה אינטלקטואל במלוא מובן המילה. הוא היה אדם מחוספס, שהרקע הכפרי שלו ניכר בהתנהלותו. הוא היה בעל מראה חיצוני גס משהו, היה "פתוח" ביחסיו עם הבריות ומוכשר ליצור קשרים טובים ונוחים עם אי-מי. הוא היה דומיננטי בהופעתו והתנהלותו. אלחנן צייטלין מתאר את קולו הרם, את שירתו, הלצותיו וכו' – ובכלל, מתאר כיצד דמותו היא הבולטת והמורגשת ביותר במסיבות שהשתתף בהן. מתוך התבוננות בתצלום שנשמר, מראה מירון שגם לא היה מעודן בסגנונו ובמראהו החיצוני ולא התמצא בענייני אופנה ולבוש.

נוסף לכך, לפי עדויות והשערות מסוימות, לא היה נאמן לאשתו וניהל רומן עם אישה אחרת.

יחסיו של יצחק לבנו היו ככל הנאה אינטנסיביים ועמוקים. הוא הקדיש זמן רב לבנו וכאיש חינוך לגיל הרך, ודאי עשה זאת בתשומת-לב מיוחדת.

**

אמו של אלתרמן, בלה, הייתה בת למשפחת רבנים ענייה. היא התייתמה מאביה בגיל צעיר מאוד, אך גדלה בצל דמותו כפי שנשתקפה מסיפורי אמה, אשר ככל הנראה הייתה מלאת הערצה אליו ולכן לא נישאה שנית, אף-על-פי שנתאלמנה ממנו בגיל צעיר יחסית. בלה עשתה מאמצים אדירים, חרף מצבה הכלכלי של משפחתה, השלימה את לימודיה והמשיכה ללימודים גבוהים. היא למדה רפואת שיניים ועסקה במקצוע. היא הייתה אדם מופנם ושקט, מרוחק מעט. שמרה לעצמה את ענייניה האישיים ואת אורחות חייה, ובמובן מסויים לא הייתה לחלוטין נוכחת בסביבתה. היא גם לא נצטרפה למגמותיו של בעלה ושמרה על השפה ועל התרבות הרוסית.

בתוך כך, גם יחסה של בלה לנתן היה מרוחק וקר. נראה שלא הקדישה לו זמן רב, ושביחסיה איתו הייתה מעט מכונסת בעצמה, כדרכה, ולא הביעה במישרים אהבה ולבביות של ממש.

**

יחסיהם של ההורים של אלתרמן, לפיכך, היו מורכבים ואף בעייתיים. לבלה הייתה הנטייה להעריץ גברים משמעותיים, כפי שהעריצה את בעלה וכפי שככל הנראה העריצה גם את אביה המנוח, בהשפעת אמה. יחד עם זאת, היא נקשרה באופן רגשי ועמוק יותר דווקא בנפשותיהן של נשים, איתן יכלה לחוש קירבה אמיתית ונוחות. כך בקשר שהיה לה עם אימה – אשר היוותה חלק בלתי נפרד מחייה כל השנים, גם לאחר עלייתם ארצה – וכך גם בקשר שלה עם גיטל, אחותו של יצחק, אשר הכירה בין השניים, ואשר הייתה ידידת-נפשה של בלה. ככל הנראה, בין שתי האחרונות שררה אהבה עמוקה, אשר חיזקה את בלה בהישארותה בחיי הנישואין, חרף קשיים רבים. במקביל לכך, כאמור, יצחק הדריך קורסים שלמדו בו סטודנטיות צעירות רבות, ואף נאות ופעלתניות, וגם אם לא ממש בגד באישתו, לכל הפחות היה מצוי בחברתן של הצעירות שעות רבות, וניחן בסגנון פלרטטני וחברותי מאוד.

יש לתת את הדעת, בהקשר זה, גם לעצם העובדה שבית משפחת אלתרמן היה בית הומה אדם. באותו בית עצמו, שהיה בית המשפחה, ואשר מלבד נתן והוריו חיו בו גם אחותו וסבתו, התקיימו גם הקורסים הפרבליים, על שלל התלמידות והמרצים. כנספח לקורסים, היה גם גן לדוגמה, אשר נתן היה אחד הילדים שהתחנכו בו.

היה זה גם בית שראה עצמו כ"בית ספרותי פתוח", ופירוש הדבר שאורחים היו מצויים בו כדבר שבשגרה, ובמיוחד סופרים, אינטלקטואלים ואנשי רוח. יעקב פיכמן, למשל, השתכן בבית המשפחה במשך מספר חודשים (בתקופת מחלתו), וכן אנשי שם נוספים, כביאליק ופרץ, נהגו לבקר שם.

לבסוף, ראוי להזכיר את המשמעויות הרעיוניות שהיו קשורות בפועלו של האב, דהיינו – שבבית שרתה רוח ציונית, מחד, שהעברית הייתה השפה המדוברת בו והשפה בה חונכו הילדים, ומאידך, שהיה הבית פתוח גם לדוברי יידיש ולכותבי יידיש, שבחינוך הושם דגש גם על תחומים יהודיים מסורתיים, כחומש ותלמוד, ושהייתה האדרה, ספציפית, של אנשי הרוח של התנועה המרכזית של ספרות חבת ציון – ולא הייתה תמיכה זהה במגמות אחרות, דוגמת ברנר ובאום, ולעתיד – התנועות שקמו כאנטיתזה לביאליק, דוגמת שלונסקי מכאן ורטוש מכאן.

**

בתוך המציאות שתוארה לעיל, אישיותו של אלתרמן, לפי מירון, התעצבה באופן בעייתי. לאווירה הכללית של הבית, לאופיים של הוריו ולטיב היחסים שלהם איתו וזה עם זה, הייתה השפעה שלילית על התפתחותו. מירון טוען שהדומיננטיות של האב, היצריות והגשמיות שלו השפיעו על הבן באופן דואלי: מחד, אל מולה נתן הלך ומיעט את עצמו, נהיה יותר ויותר מופנם, סגור ושקט. היה בה משהו מאיים ומרתיע. מאידך, היה בה גם משהו שובה ומושך ונתן היה מחויב לאביו ולהוט אחריו. כמו-כן, הוא הפנים וירש את סגנונו של האב, אשר נשמר אצלו בצורת יצריות מרוסנת, עצורה, שהשתחררה רק ברגעי שכרות. נוסף לכך, מסירותו של האב ותשומת הלב שלו, כמו גם כישרונו הענייני והארגוני וכושרו להתנהל תחת תנאים קשים (כפי שהסתבר בתלאות המשפחה בהמשך), מיקמו אותו בתודעת הבן כמי שניתן לסמוך עליו וכמי שראוי וכדאי לשמור לו אמונים.

ריחוקה וסגירותה של אמו, לעומת זאת, התפרשו בתודעתו כבגידה, זניחה, או העדר אהבה. גם לכך הייתה על אלתרמן הבן השפעה דואלית: מחד, הוא חש ריחוק כללי מנשים, וזיהה בהן בוגדניות וניכור, ובד בבד, הוא חיפש לקירבתו דווקא את הנשים המופנמות, המרוחקות והמנותקות.

מירון טוען, שבתהליך האדיפלי שעבר עליו, באופן בלתי מודע, כמובן, ע"פ הגישה הפרוידיאנית, שאף אלתרמן להדיח את אמו ולתפוס את מקומה בצד אביו – תסביך הפוך – הן משום שחש נטוש ע"י אימו והן משום שחש התפעלות והערצה לאביו. יחד עם זאת, כל התבגרותו המינית הייתה איטית ומעוכבת. ייתכן שלאהבהביו של האב הייתה יד בזה. על כל פנים, ככל הנראה, בגילאים י"ג-ט"ו הוא חש סלידה מגילויי מיניות וראה בכל ביטוי שלה מעין "זוהמה", שיש לשאוף ולהשתחרר ממנה (כך גם לגבי היחסים של הוריו) ולכן חיפש מודל נשי "טהור", ואולי מצא אותו בדמותה של סבתו.

**

החיים השוקקים בבית אלתרמן השפיעו על הילד הן בעצם העובדה שהבית היה הומה אדם והן בשל האופי המיוחד של החברה שחלפה בו. האנשים השונים שעברו בבית – קורסיסטיות, מרצים, אורחים, סופרים וכן הלאה – ודאי התייחסו אל הפעוט מדי רגע וכמעט ולא קרה שנתן נשאר בגפו או בהשגחתו של מבוגר משמעותי אחד. החשיפה למספר רב של אנשים, עודף היחס ותשומת הלב, ויחד עם זאת, היחס השטחי, הרגעי, הבלתי מחוייב – כל אלה השפיעו על אלתרמן במה שעשאוהו שקט, צייתן, מופנם וסגור. אולי כבר כאן נחתמו גימגומו ואפילו מגבלתו במוטוריקה של היד.

אישיותו של אלתרמן השפיעה על כתיבתו, מתוך האמור לעיל, במידה רבה במה ששירתו הייתה בלתי אישית ובלתי אוטוביוגרפית בעליל. ניתן לקשור זאת לסגירות שצויינה כאן.

מלבד זאת, יש לשער שמספר ממאפייניו של הבית היוו בוודאי גורם משפיע ומכריע בעיצוב של אלתרמן כמשורר דווקא – מלבד מה שעוצבה כאן אישיותו הכללית. ראשית כל, עצם העובדה שנתן גדל עם העברית כשפת אם, דבר חריג ויוצא דופן באותן שנים. קשה לשער מה היה אילולא היה שולט בעברית על בוריה כבר מינקות, ועובדה זו ראויה לציון בעיקר בשל מה שביתו התגאה בהיותו "בית ספרותי פתוח" – ובדעת בחר בעברית כשפה הלאומית של העם היהודי וכשפת הספרות הלאומית, לאחר דיון ציבורי שהתחולל סביב שאלה זו. שנית, חשוב להדגיש שגם עצם בחירתו לעסוק בכתיבה כפרופסיה ינקה, יש להניח, מעולם הערכים שלאורם התחנך. "הבית הספרותי" שגדל בו – לא רק שאנשי הספרות היו פוקדים אותו והספרות הייתה חיה בין כתליו – אלא שלספרות ניתן בו מעמד יוצא דופן וכן לאנשי הספרות, כגדולי הדור, כחשובי האומה, נשיאיה ומבשרי גאולתה. הבחירה לכתוב לא ביטאה אפוא עצמאות, אינדיבידואליזם או מרדנות – נהפוך הוא: נתן התחיל בכתיבה מתוך רצון לרצות את אביו ולשאת חן בעיניו, מתוך רצון להשתלב במארג המכובד כל-כך שבו ארוגים כל הפוקדים את המשפחה וכל המקורבים לה. לכך יש להוסיף גם את הטעם הספרותי המובהק ששרר בבית המשפחה (ביאליק וחוגו), אשר היווה עבור נתן מודל לחיקוי בתחילה ומקור לקונפליקט בהמשך.

לסיום, נזכיר שיצחק אלתרמן היה איש חינוך ואדם ערכי, שאחז הן באידיאלים הציוניים והן בערכים "מודרניים", אולם יחד עם זאת, לא היה מנותק מהמסורת ומהדת. לפיכך, נתן ספג, החל בגיל צעיר מאוד, את הערכים ששררו בביתו, לרבות ציונות וערכים "מודרניים" בד בבד עם ידיעות בנושא המסורת, ההלכה והדת. כל אלה נתנו, מן הסתם, גם הם את אותותיהם בכתיבתו.

**

נסכם ונאמר, שנתן הפעוט הושפע מהאווירה ששררה בביתו השפעה ניכרת. הייתה לביתו השפעה מכרעת על עיצוב אופיו ואישיותו, אשר וודאי באו לידי ביטוי גם בכתיבתו בהמשך. השפעה זו נעוצה בתכונותיהם של הוריו, ביחסיהם זה עם זה וביחסם אליו, וכן בהשלכות הנפשיות העמוקות והבלתי מודעות שהתחוללו בו בשל הפירושים שנתן לכל הדברים הללו. לכך הוספנו את בני הבית האחרים ואת המבקרים והשוהים בו – וכמובן, את עצם ביקורם ושהייתם התכופה והרציפה בו.

כמו-כן, הראינו שלאווירת הבית ולאופן חינוכו וגידולו של נתן היו השפעות ישירות על כתיבתו. הן בתכנים שלמד (לרבות עברית, יהדות וכו'), והן בערכים שספג (לרבות מעמדה של השירה, האידיאולוגיה הציונית וכו').

« הכתם הקודםהכתם הבא »

תגובות

תגובות בפייסבוק על "לגדול בבית ספרותי"

כתוב תגובה





  • אודות

  • קטגוריות

  • תגובות אחרונות

  • כתמים אחרונים

  • להירשם לעידכונים בדוא"ל

    שלח את כתובת הדוא\'\'ל שלך ומעכשיו תקבל עידכון בכל פעם שיהיה כאן כתם חדש.