"פלסטיקה ישראלית"
פורסם בתאריך | 1 במאי 2019 | אין תגובות |
מיצג.
שעון גדול בעל צג אלקטרוני מתחיל לספור שניות – 00:00.
ברקע נשמע ערבול של שישה קולות:
– קול עדין של אישה, שרה את ההמנון (התקווה), בליווי פסנתר.
– קול של אישה, שרה את ההמנון במנעד גבוה ביותר.
– קול של אישה ושני גברים, שרים את ההמנון בשלושה קולות, בליווי שתי גיטרות.
– קול של גבר, מקריא את ההמנון בדיקציה מודגשת ביותר.
– קול של גבר, מקריא את ההמנון במנעד נמוך ביותר.
– קול של אישה, מקריאה את ההמנון בעדינות ובעצב.
הערבול משתנה בעריכתו באינטנסיביות מספיקה בכדי לשמור על עניין במשך שבע הדקות שהערבול מושמע.
במרכז המיצג סורגים ומאחוריהם יושב גבר כפוף על שרפרף. הוא לבוש במגפי עקב שחורים, בכפפות שחורות המתמשכות עד מרפקיו, ובעניבת פפיון שחורה. כל גופו מגולח משיערות ולבוש בחליפה עשויה שקיות פלסטיק. על פיו איפור שחור ושערו משוך לאחור בג'ל.
הגבר מעשן סיגריה בפעם הראשונה בחייו במשך שבע הדקות שהמיצג אורך.
בראשית, סביר להניח, הוא ישתעל ויתקשה לעשן.
במשך הזמן הוא יעבור מצבי רוח. כמו אושר, עצב, כעס, חרטה, חולמנות, וכו'.
את כל מצבי הרוח הוא יעבור ברימוז ובאיפוק, כמו זיכרון הדברים ולא כמו הדברים עצמם.
מקץ שבע הדקות יראה הצג על השעון את סופן של שבע הדקות – 07:00 – ויצלצל בקול רם.
הערבול שנשמע עד כה ברקע יתחלף בנגינת חצוצרה שמחה וקולנית.
הסיגריה תיגמר והגבר יניח אותה על הקרקע, יכבה אותה בעקב מגפו, יצא מאחורי הסורגים ומעבר לבמה.
עוד דקה תעבור עד שנגינת החצוצרה ההולכת ושקטה בהדרגתיות איטית תיעלם כליל והמיצג ייגמר.
|| כל הכתמים בקטגוריה: מופעים ||
« הכתם הקודם — הכתם הבא »תגובות
כתוב תגובה