מושגים והגדרות – הסיפור הפנטסטי

פורסם בתאריך | 19 במאי 2013 | אין תגובות | תגובות בפייסבוק

מושגים והגדרות – הסיפור הפנטסטי

מבוסס על מטלת מנחה בקורס "בין בדיון לממשות: סוגים בסיפור הישראלי", האוניברסיטה הפתוחה

אירועים על טבעיים במציאות דמויית ממשות
מונח המתאר תופעות, או התרחשויות, המתוארות ביצירה ספרותית, שאינן ניתנות להסבר על פי חוקי המציאות המוכרת לנו, המוצבות על רקע עולם בדיוני המחקה את המציאות. כלומר, הצבת אירועים בלתי אפשריים, שאינם עשויים להתרחש במציאות, במסגרת יצירה ספרותית שהיא ריאליסטית על פניה, ושנבנה בה עולם המזכיר בתכונותיו השונות ובחוקיותו את העולם המוכר לנו.
מונח זה מתקשר לסוג הסיפור הפנטסטי, ומהווה תנאי הכרחי להגדרת סיפור כסיפור פנטסטי. כלומר, תנאי זה נכון עבור כל סיפור פנטסטי, אולם הוא איננו תנאי מספיק, שכן ישנם סוגים סיפוריים משיקים אך שונים, שגם בהם יוצבו אירועים על טבעיים במציאות דמוית ממשות.

מסגרת ההסבר המופלא
מונח המתייחס לאופן בו ניתן לפרש הימצאותם של אירועים על טבעיים במציאות דמוית ממשות במסגרת יצירה ספרותית. לפי מונח זה, יש להבין את היצירה ככזו שבעולם הבדיוני שנבנה בה אכן התרחשו אירועים שאינם עשויים להתרחש במציאות המוכרת לנו. כלומר, האירועים המופלאים, האי-טבעיים, או העל-טבעיים, שתוארו בה, תוארו נאמנה, ויש להבין את תיאורם כמהימן ולקבלו כפשטו – דהיינו, אכן התחוללו במציאות הסיפורית אירועים שאינם בגדר האפשר בעולם המציאות.
מונח זה מתקשר לסוגים הסיפוריים הפנטסטי-מופלא והמופלא. הסיפור המופלא הוא סיפור בו מראשיתו מוצגים האירועים העל טבעיים כאפשריים וכטבעיים במסגרת העולם הבדיוני ביצירה. כלומר, סיפור שחוקיותו הפנימית שונה מלכתחילה מחוקיות העולם המוכר לנו, ייחשב לסיפור מופלא. לעומת זאת, סיפור שמתקיים בו היסוס כלשהו לאורכו, באשר לטיבם של האירועים העל טבעיים המתוארים בו, אולם לבסוף מסתבר שהאירועים העל טבעיים אכן התרחשו כפי שתוארו, ייחשב לסיפור פנטסטי-מופלא. כלומר, אם עד שלב כלשהו בסיפור אין הקורא יודע בוודאות האם היצירה מתארת עולם "דמיוני" או "ריאליסטי" – הווה אומר, איננו יודע האם תיאור האירועים הבלתי אפשריים הוא מהימן או לא, ואם לא, הרי שהאירועים החריגים לא התרחשו בממש, בעולם הבדיוני, או שניתן לפרשם באמצעות הסברים רציונליים כלשהם – ואולם בשלב כלשהו הוכרע ההיסוס לטובת מסגרת ההסבר המופלא – אזי המדובר הוא בסיפור פנטסטי-מופלא.

מסגרת ההסבר המוזר
מונח המתייחס לאופן בו ניתן לפרש הימצאותם של אירועים על טבעיים במציאות דמוית ממשות במסגרת יצירה ספרותית. לפי מונח זה, יש להבין את היצירה ככזו שבעולם הבדיוני שנבנה בה לא התרחשו אירועים שאינם עשויים להתרחש במציאות המוכרת לנו. כלומר, האירועים המופלאים, האי-טבעיים, או העל-טבעיים, שתוארו בה, לא תוארו נאמנה, ואין להבין את תיאורם כמהימן ולקבלו כפשוטו. לפי מסגרת ההסבר המוזר, כל האירועים שהתחוללו במציאות הסיפורית הם בגדר האפשר בעולם המציאות, וניתן לתת להם הסבר רציונלי כלשהו. במידה ואירועים מסויימים מסתמנים כאי-טבעיים, הרי שנחבא בסיפור הסבר כלשהו המתיישב עם הכרותנו את העולם הממשי ואת חוקיותו, בשתי דרכים כלליות: הראשונה, שהאירועים הובנו שלא כהלכה בידי המספר, או בידי הדמות שהמספר נצמד לנקודת תצפיתה, בשל מגבלות איזשהן שלהם בהבנת האירועים כפי שהתרחשו "באמת". למשל, אם הערימו עליהם, אם חסרו להם ידיעות שיכלו להסביר את האירוע באופן רציונלי וכו'. השנייה, שלא התרחשו במציאות החיצונית בסיפור כל אירועים שאינם בגדר האפשר, אלא רק בעולמה הפנימי של דמות, כך שהאירועים לא היו אלא הזיה או חלום, אשליה של החושים, פרי הדמיון או תעתוע.
מונח זה מתקשר לסוגים הסיפוריים הפנטסטי-מוזר והמוזר. הסיפור המוזר הוא סיפור שלא מתרחשים בו אירועים על טבעיים, אך מסופר בו על אירועים חריגים, קיצוניים ומעוררי דחיה ואימה. הסיפור הפנטסטי-מוזר, לעומת זאת, הוא זה שמתוארים בו אירועים על טבעיים ושמתקיים בו היסוס כלשהו לאורכו באשר לטיבם של האירועים העל טבעיים המתוארים בו, אולם לבסוף מסתבר שהאירועים העל טבעיים למעשה לא התרחשו כפי שתוארו. כלומר, אם עד שלב כלשהו בסיפור אין הקורא יודע בודאות האם היצירה מתארת עולם "דמיוני" או "ריאליסטי" – הווה אומר, איננו יודע האם תיאור האירועים הבלתי אפשריים הוא מהימן או לא, האם האירועים החריגים לא התרחשו בממש, בעולם הבדיוני, וניתן לפרשם באמצעות הסברים רציונליים כלשהם או שאכן מתואר ביצירה עולם שחוקיותו שונה מזו של המציאות, ושמתרחשים בו אירועים שבלתי אפשרי שייתרחשו בה – ואולם בשלב כלשהו הוכרע ההיסוס לטובת מסגרת ההסבר המוזר – אזי המדובר הוא בסיפור פנטסטי-מוזר.

ההיסוס בין שני ההסברים
מונח המתייחס לאופן בו ניתן לפרש הימצאותם של אירועים על טבעיים במציאות דמוית ממשות במסגרת יצירה ספרותית. לפי מונח זה, מתקיים ביצירה היסוס בין מסגרת ההסבר המופלא לבין מסגרת ההסבר המוזר. לפי מסגרת ההסבר המופלא אכן מתואר ביצירה עולם שחוקיותו שונה מזו של המציאות, ושמתרחשים בו אירועים בלתי אפשריים, אי טבעיים או על טבעיים – אירועים "דמיוניים". לפי מסגרת ההסבר המוזר, לעומת זאת, אין להבין את האירועים החריגים המתוארים בסיפור כאילו התרחשו בממש בעולם הבדיוני, אלא יש להבין את תיאורם כבלתי מהימן בשל מגבלותיו של המתאר, או בשל סיבה אחרת, ולפרשם באמצעות הסברים רציונליים כלשהם – כגון שהמתואר הוא הזיה, חלום וכדומה. ההיסוס בין שני ההסברים עשוי להיות מובע מפורשות, כהיסוסה של דמות בסיפור, אשר מנקודת מבטה לומד הקורא על האירועים המוטלים בספק, ובמיוחד מנוקדת מבטו של המספר. אולם משמעותו המרכזית של ההיסוס היא, שאין היצירה נותנת לקורא עצמו כלים להכריע בין שתי מסגרות ההסבר. כלומר, הקורא איננו יכול לקבוע בודאות את יחסה של היצירה לאירועים העל טבעיים המתוארים בה, או נכון יותר: שתי האפשרויות מתקבלות כפרשנות לגיטימית ליצירה, והן מתקיימות במקביל, זו בצד זו.
המונח מתקשר לסוגים הסיפוריים הפנטסטי, הפנטסטי-מופלא והפנטסטי-מוזר. הסיפור הפנטסטי הוא זה שמתקיים בו לכל אורכו ההיסוס בין שתי מסגרות ההסבר, והיסוס זה נשאר בעינו גם בסוף היצירה. לעומתו, סיפור שמתקיים בו היסוס באשר לטיבם של האירועים העל טבעיים המתוארים בו, אולם לבסוף מסתבר שאכן התרחשו כפי שתוארו, ייחשב לסיפור פנטסטי-מופלא, וסיפור שמתקיים בו היסוס כזה, אולם לבסוף מסתבר שלכל האירועים בו ניתן לתת הסבר רציונלי, ייחשב לסיפור פנטסטי-מוזר.

עמדת המספר ביחס לעל טבעי
מונח המתאר את האופן בו מתייחס המספר ביצירה ספרותית להימצאותם של אירועים על טבעיים במסגרת מציאות דמוית ממשות. יחסו של המספר לאירועים הללו מהווה גורם משמעותי ביצירת ההיסוס לגבי מסגרת ההסבר המוענקת להם, ולגבי אופן הבנת היצירה בכלל. ניתן לנסח זאת כך: הערכתו של הקורא את המספר קובעת את יחסו כלפי הערכתו של המספר את האירועים שהוא מספר עליהם. דהיינו, ציר ראשון בהיבט זה משקף את הערכתו של המספר את האירועים העל טבעיים בסיפור – הוא עשוי לקבלם כאפשריים, כמובנים מאליהם, הוא עשוי לסרב לקבלם, לנסות לפרשם באופן רציונלי כזה או אחר, והוא עשוי להתלבט, היינו להיות שרוי בהיסוס לגבי ייתכנותם. הציר השני משקף את האופן בו הקורא מעריך את כושר שיפוטו של המספר – המספר עשוי להתקבל כמהימן, או כבלתי מהימן, בדרגות שונות. וכך, למשל, מספר שאיננו מהימן, המתאר אירועים על טבעיים כאילו קרו בממש, מחזק בקורא את הבחירה במסגרת ההסבר המוזר, דווקא, משום שהוא איננו מקבל את תיאוריו של המספר ואת פרשנותו כאמינים. מהימנותו של המספר מותנית בסוגו (מספר כל-יודע, מספר דמות), ובמאפייניו הייחודיים בכל יצירה: אופיו וכוח ההשפעה של עולמו הפנימי עליו, אופן התנסחותו, רקע ביוגרפי לרבות גיל והשכלה וכן הלאה. עמדת המספר ביחס לעל טבעי, בצד אמינותו של המספר, מהווה גורם רב חשיבות בקביעת מסגרת ההסבר המשכנעת עבור האירועים העל טבעיים המתוארים ביצירה, ולכן גם על קביעת סוגה.
המונח מתקשר לכל סוג סיפורי שמתוארים בו אירועים על טבעיים, או אירועים שעשויים להתקבל כעל טבעיים. בסיפורים מופלאים, שהעל טבעי בהם מוצג מתחילתם כמרכיב בלתי נפרד מן העולם הבדיוני המתואר בהם, גם המספר, לפיכך, מקבלם כהווייתם ללא היסוס, והוא נתפס כמספר מהימן. בסיפורים מעין אלה נפוץ גם השימוש במספר כל-יודע. בסיפורים הפנטסי-מופלא, הפנטסטי-מוזר והפנטסטי, נפוץ השימוש במספר-דמות, ופעמים רבות יהיה המספר עצמו שרוי בהיסוס באשר למסגרת ההסבר הנכונה של האירועים החריגים שהוא מתאר. היסוסו של המספר מעורר היסוס דומה גם בקרב הקורא. אולם גם כאשר המספר איננו מהסס, עשוי להתעורר היסוס בקרב הקורא, בשל הערכתו את מהימנותו של המספר, ומשום כך גם את יחסו לעל טבעי.

מספר דמות
מונח המתאר את הגורם מפיו מוגש הסיפור, כאשר הגורם הזה זוכה לאיפיונים רבים, המגדירים אותו כדמות בסיפור. מספר כזה מוסר את ההתרחשות בגוף ראשון, והוא בעל תכונות אישיותיות. הוא נמצא במישור אחד עם העולם שהוא מתאר ועם עלילת האירועים שהוא מספר עליהם. הוא מוגבל בכל אותן הגבלות שיתר הדמויות מוגבלות בהן בהתאם לחוקיו של העולם המתואר בעלילה, והוא מוגבל בכל אותן הגבלות שדמותו מוגבלת בהן, מבחינת כושר הבנתו, אופיו, טווח ידיעותיו וכן הלאה. כמו כן, נקודת התצפית שלו היא נקודת התצפית של הדמות – איננו רואה, מכיר ויודע, אלא את מה שבכוחו לראות לדעת ולהכיר.
המונח מתקשר לכמה סוגים של יצירות ספרותיות, אם כי כמעט בכל ז'אנר סיפורי עשוי להימצא מספר דמות. על כל פנים, בסיפור הלירי וכן בסיפור הפנטסטי ובסוגים המשיקים לו, קיימת העדפה למספר דמות. בראשון נובעת העדפה זו מכך שזהו סיפור המגולל את עולמה הפנימי של דמות, ונוח לו לתת לדמות לגולל את עולמה הפנימי בעצמה, מבלי להזדקק לתיווכו של מספר חיצוני. באחרונים נובעת העדפה זו מכך שהם סיפורים המעוררים בקורא היסוס באשר לטיבם של אירועים על טבעיים שמתחוללים בהם, ונוח להם להיעזר במספר דמות על מנת לעורר את ההיסוס המבוקש. זאת משום שמספר כל יודע, מעצם טבעו, יודע על משמעותם האמיתית של האירועים עליהם הוא מספר. אמנם אפשרי הוא שמספר כזה יעלים מהקורא את ידיעותיו, אולם נוח יותר להשתמש במספר שהאירועים מעוררים בו עצמו היסוס לגבי מסגרת ההסבר הנכונה לאירועים, או במספר שאף אם איננו מהסס, הרי שכושר השגתו, מידת הבנתו, כוח פרשנותו ואופיו מעוררים בקורא ספק באשר למידת מהימנותו, ומעודדים אותו לקריאה ביקורתית, ולבחינה קפדנית של יחסו של המספר לעל טבעי.

חשיבות ארגון הפרטים ברצף
מונח המתייחס לסדר הופעתם של גורמים שונים בסיפור לאורכו, כלומר למבנה הסוז'ט של הסיפור – האירועים השונים בסיפור לפי הסדר בו הם מופיעים. לפי מונח זה, חלק ממשמעותה ומהבנתה של יצירה ספרותית מותנות בקראיתה כסדרה. במילים אחרות, צירוף חלקיה השונים של היצירה שלא לפי סדר הופעתם בה, כגון שחזור האירועים המתוארים בה לפי סדרם הכרונולוגי, למשל, עלול לפגום באפקט שהיא מייצרת, במשמעויותיה וביכולת להבין אותה במלואה. מכאן, שלארגון הפרטים ברצף מסויים וספציפי נודעת חשיבות רבה.
המונח מתייחס לכל סוג סיפורי, אך ישנם סוגים סיפוריים בהם לארגון הפרטים ברצף חשיבות מיוחדת. ביניהם נמצא סיפור הפואנטה, וכן הסיפור הבלשי, שסופם משליך אור חדש על כל מהלכם. כמו כן, נכון הדבר באשר לסיפור הפנטסטי ולסוגים המשיקים לו, משום שלארגון הפרטים ברצף השלכה רבה על אופן התקבלותם של האירועים המתוארים ועל האפקט שלהם על הקורא. ארגונים שונים של האירועים עשויים לחזק ולהחליש את מסגרת ההסבר המופלא ואת מסגרת ההסבר המוזר לאירועים העל טבעיים המתוארים ביצירה לסירוגין, וכך להקנות משמעויות שונות ליצירה, להגביר ולהפחית את מידת ההיסוס בקורא, ולהשפיע אף על סיווגה.

הסיפור הבלשי והסיפור הפנטסטי
מונח המתייחס לקשר בין שני הז'אנרים, על הדימיון והשוני ביניהם. המאפיין הבולט המשותף לשני הסוגים, הוא שבשניהם מובל הקורא בתהליך מתמיד של בירור עובדותיו של הסיפור, הבנת המציאות המתוארת בו לאשורה, ופירוש הנושא המרכזי בו הוא עוסק – פתרון התעלומה בסיפור הבלשי, ופירוש האירועים החריגים בסיפור הפנטסטי. בראשון, הבלש משתדל לפענח תעלומה כלשהי, כגון לגלות את זהותו של רוצח במקרה רצח וכדומה, והקורא מובל עמו בתהליך העלאת ההשערות, הניסיונות לבססן והפרכתן, עד מציאת התשובה הסופית. כמו הבלש, גם הקורא איננו יודע את פתרון התעלומה עד שהוא מתגלה, בסופו של הסיפור. בסיפור הפנטסטי נחשף הקורא לאירועים חריגים בסיפור, והוא מובל בתהליך של היסוס בין המופלא למוזר, ושל ניסיון לפענח את מהותם "האמיתית" של האירועים הללו. בשונה מן הסיפור הבלשי, כאן נשארת "התעלומה" פתוחה, וגם בסופו של הסיפור אין הקורא יכול להכריע לכאן או לכאן, כך ששני ההסברים מתקבלים כאפשריים. בשל דימיון בסיסי זה, ניתן גם לקבוע שבשני הז'אנרים לסדר הופעתם של פרטי העלילה לאורך הסיפור, או לארגון אירועי הסיפור ברצף מסויים, נודעת חשיבות מכרעת, ושינוי הסדר עלול להרוס את משמעותו של הסיפור, ולפגום באפקט שהוא יוצר. כמו-כן ניתן לקבוע ששניהם נוטים לעורר בקורא סקנות ומתח, ושבסיפורים משני הסוגים עשויים להיות שזורים רמזים כאלה ואחרים לאורכם, הבונים את תהליך הבירור, ומבשרים את סופו. יחד עם זאת, סופו של הסיפור נוטה לעורר הפתעה, שכן הבלש, ועמו הקורא, אינם מצליחים להבין את הרמזים הללו עד סוף הסיפור, ושכן סופו של הסיפור הפנטסטי, כאמור, איננו מעניק תשובה חד משמעית להיסוס שנבנה במהלכו.

הסיפור הפנטסטי והפירוש האלגורי
מונח המתייחס לאופן הקניית משמעות לסיפור פנטסטי. מונח זה מציע לראות בפרטים שונים של הסיפור הפנטסטי כמייצגי ממשות, באופן כזה שאינם אלא תיאור אילוסטרטיבי של מושגים מופשטים, או של טיפוסים ומצבים מוכרים מן המציאות הממשית. במתן פירוש אלגורי ליצירה ספרותית, אפוא, אין לקרוא את הכתוב כפשוטו, ליטראלית, אלא יש להתעלם מן המישור הסיפורי המופלא של הסיפורים, ולייחס לתופעות המוחשיות המופלאות משמעות כללית, מופשטת, הנושאת אינטרס קוגניטיבי. באופן זה המישור המוחשי של הסיפור כשלעצמו מאבד מחשיבותו, והפירוש האלגורי של סיפור הכולל יסודות על טבעיים דוחק את המופלא, כך שהסיפור חדל להיות מובן כמופלא. ההיבט המשלים לאותה טענה הוא, שסיפורים מופלאים או פנטסטיים הם סיפורים שאינם מאפשרים קריאה אלגורית, אלא מכוונים את הקורא להתייחס אל האירועים העל טבעיים כפשוטם, כבעלי חשיבות כשלעצמם במישור המוחשי של הסיפור.

הגרוטסקה
מונח המתאר טקסט ספרותי המעורר בקורא תגובות סותרות של אימה וגיחוך בד בבד. התחושות הסותרות עשויות להתעורר בקורא מכוחו של אופן התיאור, או מכוחו של תוכנם של הדברים המתוארים בו. כך, עשוי טקסט גרוטסקי לתאר דמויות, אירועים או תופעות מעוררי אימה, דחייה וסלידה, אך לתארם באופן מגוחך ומבודח, ולחלופין, הוא עשוי לתאר דמויות, אירועים או תופעות מגוחכים, או מצחיקים, אך לתארם באופן קודר, מאיים ומרתיע. אופן נוסף ליצירת גרוטסקה, מצוי בתיאור פרטים מסויימים ביצירה הספרותית – התרחשויות, דמויות, אובייקטים – המכילים את הסתירה בקרבם, ונושאים את התכונות המנוגדות – אימה וגיחוך, סלידה ובדיחות – זו בצד זו.
המונח מהווה סוג סיפורי בפני עצמו. כמו-כן, הוא מתקשר לסוגים סיפוריים שונים, מטעמים שונים. ראשית, הוא מתקשר לסיפורים טעוני מוטיבציה אידאית, או אינטרס קוגניטיבי, כגון הפרודיה והסטירה. בסיפורים אלה עוטה הגרוטסקה מימד אירוני וסרקסטי, מכוח הניגוד הטמון בה – אפשר, לדוגמה, שאירועים אשר קורבנות האירוניה יראו כמשעשעים ומגוחכים ייעוררו בקורא אימה ורתיעה מכח פרשנותו של המספר, בעל האירוניה. במצב זה תהא הגרוטסקה משמשת לשם הבעת עמדה אודות המתואר בה. לחלופין, מתקשר המונח גם לסוגים סיפוריים הנוטים לתאר פרטים בלתי סבירים, חריגים ו"דמיוניים". כך, למשל, תיאורים מעוררי אימה ורתיעה הם ממאפייניו של הסיפור המוזר, וסביר שבשל חוסר הפשר של המתואר בו יתלווה לתיאורים הנ"ל גם פן קומי ואבסורדי. כך גם באשר לסיפור הפנטסטי, שההיסוס הקבוע בו בין מסגרת ההסבר המוזר לבין מסגרת ההסבר המופלא עשוי לעורר היסוס בין משמעותם של אירועים על טבעיים המתוארים בו – משמעויות שונות לאותם אירועים עשויות גם ליצור השפעות אמוציונליות שונות על הקורא, וההיסוס באשר למשמעותם של האירועים עשוי לעורר בקורא השפעות אמוציונליות סותרות בד בבד.

« הכתם הקודם — הכתם הבא »

קטגוריה: בין בדיון לממשות

תגובות

תגובות בפייסבוק על "מושגים והגדרות – הסיפור הפנטסטי"

כתוב תגובה

מושגים והגדרות – הסיפור הפנטסטי

תגובות

אודות

קטגוריות

תגובות אחרונות

כתמים אחרונים

אתרים שכתבתי בהם

להירשם לעידכונים בדוא"ל