אופיה הכלכלי והארכיטקטוני של ירושלים בתקופת הבית השני

פורסם בתאריך | 2 באוגוסט 2013 | אין תגובות | תגובות בפייסבוק

אופיה הכלכלי והארכיטקטוני של ירושלים בתקופת הבית השני
מבוסס על מטלת מנחה בקורס "ירושלים לדורותיה", האוניברסיטה הפתוחה

מבוא
ניתן להצביע על ארבעה גורמים המתארים את אופיה הכלכלי והארכיטקטוני של ירושלים בתקופת הבית השני. הגורם הפיסי: תנאי השטח הטבעיים שעליהם העיר יושבת, אשר אינם מאפשרים התפתחות כלכלית והתישבותית רחבת היקף בלא התערבות שלטונית; הגורם היהודי: התקדשות העיר עבור היהודים וההתערבות של השלטונות היהודיים או של ההנגה היהודית לפיתוח העיר; הגורם האורגני: תהליך הצמיחה של העיר היה הדרגתי והתפתחותי, והיא צמחה בתנאים טופוגרפיים נתונים; הגורם החברתי: היו בעיר מעמדות שונים, בעלי מקצועות שונים, ולהם דפוסי יצור וצריכה מגוונים.

הגורם הפיסי
ירושלים, כעיקרון, נעדרת משאבים כלכליים איכותיים טבעיים ואינה מהווה מוקד משיכה התיישבותי טבעי. משאבי המים בה דלים מאוד, משאבי החקלאות בה, בשל דלילות המים ובשל היעדר קרקע פוריה ונוחה לעיבוד לא נמצאו בקלות, מבנה הטופוגרפי איננו מוצלח במיוחד מבחינה אסטרטגית והיא איננה סמוכה לדרך מסחר ראשית. על מנת להתפתח כפי שהתפתחה היה על קובעי המדיניות לתת דעתם על כל המכשולים הללו, ולזמן לה מקורות מזון ומים, ביטחון וביצור, תעשייה ומלאכה, ועניין מסחרי או שיווקי כלשהו. אילולא כן, לא היו מצליחים למשוך אליה תושבים רבים ולעשותה מרכז מסחרי וכלכלי.

הגורם היהודי
בית המקדש וחשיבותה הדתית של העיר מסבירים בשלמה נבנתה מלכתחילה מיד עם שיבת ציון, ומדוע התאמצו גורמים רבים להשקיע בה ולפתחה, חרף הקשיים הטבעיים. מצד שני, במידה רבה מאוד, בית המקדש וקדושת העיר מסבירים גם כיצד התגברו שליטי העיר על המכשולים הללו. במיוחד יש להסביר כי קיום המקדש וקדושתו היוו גורם משיכה חשוב בעבור יהודים רבים מאוד, ומן הסתם לא בעבור המנהיגים בעיר בלבד. לפיכך, שימשו בית המקדש וקדושת העיר כתמריץ של ממש לגבי אותם אנשים לבוא אל העיר, אם להתישב בה ואם לבקר בה. כלומר, בית המקדש הועיל לפיתוח העיר בעצם קיומו, בשמשו כאותו עניין מסחרי או שיווקי שיצר את הנכונות להתישב בעיר על אף הקושי, ולהגיע אליה למרות ריחוקה מהדרך הראשית. מובן שלשאלת האיכלוס והתירות בעיר חשיבות רבה, שהרי עיר מרובת אוכלוסין, וכן עיר שאנשים רבים מבקרים בה, היא בעלת פוטנציאל גבוה יותר להצליח כלכלית. פוטנציאל זה עצמו, כאמור, ניתן לעיר על-ידי בית המקדש.

כניסת כסף זר לעיר, דרך המקדש, החלה עוד בטרם המקדש נבנה, כאשר דור העליות הראשונות מבבל הביא עמו תרומות רבות לבנין המקדש מידי אחיהם שנותרו בגלות. הדבר נשנה גם בבוא עזרא ונחמיה, ושניהם הביאו עמם אף את נדבת המלך הפרסי. מסתבר כי נדבת שליטים זרים המשיכה גם לאחר מכן, על-ידי שליטים יווניים ורומיים בשעתם. המקדש שימש גם מבצר לפקדונותיהם של עשירים מחד, ושל יתומים ואלמנות מאידך. תרומות העם למקדש החלו בהוראת עזרא, לקיום המצוות כלשונן בתורה, בכל הנוגע לתרומות מעשרות וביכורים. הן השתכללו באמנת נחמיה, שקבעה תקנות מדויקות בדבר חובותיו של כל אזרח ואזרח להעלות למקדש את תרומותיו, לרבות עצים, כחומר בערה, ומס שליש השקל. התקנות הללו זכו לסימנים ראשונים של ישום משמעותי כנראה רק בתקופת הממלכה החשמונאית, והגיעו לכלל השלמה בימי הורדוס. אז התרומה השנתית מאת כל יהודי למקדש, בארץ ובגולה, הייתה מחצית השקל, והסכומים שהצטברו היו מאסיביים ובעלי השפעה מכרעת על כלכלת העיר. יתר על כן, לעצם המעשה הטכני – להגיע אל העיר ולהביא אליה את המס – וכן לעליה לרגל מרחבי הארץ ומרחבי התפוצות, היתה השפעה מרחיקת לכת על חיי המסחר ועל הפיתוח בעיר. העולים, שמניינם היה רב מאוד, נצרכו למזון ולשתיה, למקומות לינה, למזכרות, למוצרי צריכה ולמותרות. הם השקיעו כספים ופיתחו כך את המסחר והבינוי העירוניים. כלומר, ניתן לומר במובן מסוים שהמקדש היה מקור ההכנסה העיקרי של ירושלים. ביטוי מוחשי לכך ניתן למצוא בעובדה שהשווקים החשובים של העיר היו בקרבתו, ובסמוך לו פעלו חלפני כספים אשר המירו מטבעות מכל העולם במטבע המקומי.
חשיבות נוספת ועצומה שניתן ליחס לבית המקדש בכלכלת ירושלים בימי בית שני, היא תפקודו כמנוע הצרכני הגדול והמורגש בעיר. מנוע זה בא לידי ביטוי הן בהיותו ספק התעסוקה והפרנסה הגדול ביותר לתושבי העיר, והן בהיותו הצרכן הגדול ביותר של חומרים ומוצרים. כמוסד המספק תעסוקה ניתן למנות, כמובן, את הכהן הגדול ואת יתר העוסקים במלאכת הקודש. אולם, נסוף להם, היה המקדש אחראי על העסקת כלל הכוהנים והלווים בעיר, וכן על העסקת בעלי תפקידים נוספים, כגון משוררים, מנגנים, קוראים וכדומה. הוא העסיק פועלים רבים, חוצבים, סתתים ואומנים, בעת בנייתו וכן בכל פעם שעבר שיפוצים מרחיקי לכת, וכן באופן שגרתי, כשנצרך לתחזוקה שוטפת ולשיפוצים סדירים. בית המקדש היה אחראי לעתים גם על תחזוקת העיר והכשרתה לאירוח העולים לרגל – הקמת אוהלי אירוח, חאנים, הסדרת השבילים, הסדרה של מקוואות ואספקת מים וכן הלאה – כל הפעולות הללו, מן הסתם, סיפקו מקורות פרנסה לפועלים רבים. כמו-כן, כאמור, היה בית המקדש הצרכן הגדול ביותר של חומרי גלם ומוצרי צריכה: שמנים, אבני בניין, בדים יקרים לבגדי הכהן והמשמשים בקודש ולפרוכת, בשמים לקטורת וכן הלאה, והוא סחר לשם כך עם ארצות רחוקות.

מרכזיותו של בית המקדש בחיי העיר באה לידי ביטוי גם באופיה הארכיטקטוני ובמבנה פניה. ניתן לומר שבמובנים רבים העיר היתה בנויה סביב בית המקדש. (הגם שאין הוא ממוקם בטבורה). בית המקדש היה המבנה החשוב הראשון שנבנה בעיר לאחר שיבת ציון. הוא נבנה בראש השכונה הראשונה שנבנתה. המתישבים הראשונים בעיר התמקמו על חורבות עיר דויד הקדומה, פחות או יותר, בגבעה הדרומית המזרחית, והר הבית נשקף מעליהם. על פסגתו נבנה בית המקדש, ומשם השקיף על העיר המתחדשת. ככל שהעיר הוסיפה להבנות ולהתרחב, המקדש הוסיף לעמוד בזוויתה, כציר פינתי המחבר את מניפת השכונות. מדרומו במזרח – העיר התחתונה, מוקפת בחומת נחמיה. מדרומו וממערבו – העיר העליונה, מוקפת בחומת החשמונאים. מצפונו וממערבו – שכונת השווקים, מוקפת בחומה השנייה. הלאה ממנה, מחשקת אותה עוד צפונה ועוד מערבה – שכונת בית זיתא, מוקפת בחומת אגריפס הראשון. כולן נפגשות בקצותיהן בחומות בית המקדש עצמו, ויונקות מנקודת מפגש זו את חיותן. גם מערך הרחובות הראשיים בעיר מעיד על מרכזיותו של המקדש. הרחוב הראשי הגדול האחד יצא מקצה העיר המערבי, סמוך לעיר האוהלים שיוחדה ללינת העולים לרגל, חצה את העיר מזרחה ונסתיים סמוך לבית המקדש. הרחוב הראשי השני יצא מקצות העיר הצפוני והדרומי, סמוך לשתי ערי האוהלים הנוספות, וחצה אותה מצפון לדרום, דרך פינת המקדש הדרומית המערבית, נקודת מפגשו עם הרחוב החוצה ממזרח למערב. מרחוב זה הסתעפו פניות מערבה אל העיר העליונה ואל שכונת בית זיתא. הסתעפות נוספת, באותה נקודת מפגש פחות או יותר, יצאה מרחוב זה מזרחה, לרחוב ראשי נוסף שחצץ בין הר הבית לבין העיר התחתונה, וממנו ירדו מדרגות לסמטאותיה של שכונה זו. רחוב זה היה אחד מבין השניים שהקיפו את המקדש עצמו, זה מדרום והשני ממערב, אשר היו גם הם רחובות רחבים ומרוצפים. ניתן לראות אם כן, כי מערך הרחובות הוביל מקצות העיר, סמוך לריכוזי העולים לרגל, ומכל שכונות העיר, ברחובות רחבים ראשיים אל המקדש ואל הרחובות שסביבו.
גם מערך המים בעיר העיד משהו על מקום המקדש בה, בריבוי בורות המים עליו ובנקבת המים התחתונה אשר בנה הורדוס מבריכות במערב העיר אליו. ארמון החשמונאים אשר חלש על חצר המקדש ממערב, והגשר ביניהם, מעל הרחוב, ומצודת אנטוניה אשר חלשה על חצר המקדש מצפון, והמעברים התת-קרקעיים ביניהם – שניהם ממקמים את המקדש, שוב, במרכז הארכיטקטוני. אך מעל הכל, בא הדבר לידי ביטוי בהר הבית עצמו, אשר הוסיף והתרחב עם השנים, ובמפעלו חסר התקדים של הורדוס היה למונומנט האדיר והמרשים מכל בעיר, ואפילו ברחבי המזרח, ואשר שמו התפרסם ברחבי העולם ההלניסטי.

הגורם התהליכי
מאפיין מעניין נוסף בארכיטקטורה של ירושלים בימי הבית השני הוא אופן צמיחתה האורגני התהליכי. הוא ניכר במראה של העיר, בהיותה בלתי מתוכננת מראש, ולא עשויה במחשבה תחילה. הדבר ניכר בהעדר תכנון היפודמי ובעובדה שרחובותיה וסמטאותיה של העיר לא היו מקבילים, כי אם מבולבלים ומגובבים בתוך השכונות. הוא ניכר בעובדה שהרחובות הראשיים נסללו בהתאם לצורך – בהתאם להתפתחות מוקדים בעיר וסביבה, ולא מתוך תכנון מוקדם. הוא ניכר בצפיפות השכונות, בהסתודדות הבתים בהן, בחצרותיהם הפנימיים ובריבוי הקומות בחלקם. מנגד, הדבר ניכר גם בשכונות החדשות בעיר, בצפונה, אשר היו מרווחות ומיושבות בדלילות רבה, ולא התאפיינו באותה אינטנסיביות ופיתוח כקודמותיהן. דוגמא נוספת היא פיזור וריבוי המבנים החשובים, המלכותיים והציבוריים. אולי יותר מכל, ניתן לראות את תכונתה הארכיטקטונית הזו של העיר, דהיינו התפתחותה ההדרגתית, בריבוי החומות בה, אשר מפרידות שלא לצורך את שכונותיה אלו מאלו, מלבד הקיפן את העיר כלפי חוץ.
באותו עניין, ניתן לעמוד גם על העובדה שהארכיטקטורה העירונית היתה אקלקטית מאוד, ונשזרו בה אלה לצד אלה השפעות ושרידים של תקופות שונות ושל סגנונות שונים. בין היתר נמצאו בה שרידים מן התקופה הישראלית, אשר היו מצוים בחומת חזקיה ומגדליו שנבלעו בתוך החומה החשמונאית. מכאן, שגם מבנים חשמונאיים רבים עוד עמדו בעיר, בחומתה ובארמון. נוסף לכך מאפיינים סגנוניים מהתקופה הפרסית שבתווך, במיוחד בעיר התחתונה ובחומת נחמיה נראו בה, וכן השפעות מצריות, בארמונות משפחת חדייב בשכונה זו. מעל לכל, כמובן, מפעלי הבניה ההרודיאניים המרשימים עיטרו את העיר בסגנון הלניסטי הדור – בארמונו, בהר הבית, בחומות ובמגדלים. מעניין שבתוך כל הערב-רב הזה, לא נתגלו סממנים בלתי יהודיים מופגנים, דוגמת פסילים אליליים ועיטורי דמויות. יוצא דופן הוא ציור הציפור שהתגלה בבתים בשכונה על הר הבית.

תופעה נוספת לעניין זה היא העובדה שצורתה הארכיטקטונית של העיר נובעת מאופיה הטופוגרפי. היות העיר בנויה על שלוחות, גבעות וגיאיות, והעובדה שהתפרשה על פניהן לאורך דורות, נתנו אותותיהן בצורתה הסופית. כך בחלוקת השכונות על פי גובהן ומקומן, כך בתוואי הרחובות הראשיים והשווקים בהם. כאמור, שני רחובות עיקריים, הראשון מממערב למזרח, אשר הושתת באפיקו של הגיא הצולב, והשני מצפון לדרום, באפיקו של נחל הטירופאון. כך במהלך החומות: חומת נחמיה והחומה החשמונאית על ראש המדרונות, משקיפות על הערוצים תחתיהן, והחומה השלישית, אשר בשל מיקומה החלש טופוגרפית-אסטראטגית ניכרת בביצור עז, במגדלים ובמצודות: היפיקוס, אספיאנוס ואנטוניה. כך במיקום בית המקדש בפסגת הר הבית וארמון החשמונאים מולו. כך גם במערך המים, הנאלץ להתחשב בגרביטציה, ומופגן בבריכת השילוח ובבריכה בתחתית הטירופאון, למשל.
בהקשר זה, נראה כי מבנה העיר העיד גם על מעמדות האוכלוסיה השונות, ועל צביונה החברתי והפוליטי: בהמצאות הארמונות, בנייני הפאר והמבנים המונומנטליים. בהבדלים בין השכונות השונות – אלה שבהר ציון ובעיר העליונה מפוארות, מסוידות וצבועות בציורי קיר וברצפות פסיפס, בעלות חצרות פנימיים ולעיתים קומות מספר, ואילו זו שבעיר התחתונה צפופה ופשוטה והבתים בה קטנים יותר.

הגורם החברתי
יש איפוא להסביר שאולוסית העיר לא הייתה הומוגמית בתכונותיה הכלכליות והמסחריות, וכי היא נחלקה למעמדות שונים, או לשכבות שונות, אשר התקיימו בה אלה לצד אלה. מלבד ישיבת המלכים והשליטים בה, התפתחו בה בדורות השונים קבוצות אצולה אריסטוקרטיות, אשר החזיקו בממון רב והיו בעלי השפעה חשובה על אופיה של העיר. אצילים ירושלמים אף לקחו חלק פעיל בניהול ענייניה השוטפים ולעתים גם מילאו תפקידים במנהל השלטוני הזר. כך החורים והסגנים בתקופה הפרסית, שהתגלגלו להיות הגרוסיה בתקופה היוונית. כך גם בימי הורדוס ובימי החשמונאים, אם כי המשפחות עצמן נתחלפו בין העתים הללו. בעת הפיכת ירושלים לפוליס יוונית, ובעת השלטון הרומי, ניתן הכינוי "בולי" למועצת העיר, שנראה לפנים גם מועצת העם. יש בכך סממן לנטית המעמד הגבוה להקשר בחוגי השלטון הזר ובתרבותו, מה שהשפיע לא פעם על אופיה הכלכלי והתרבותי של העיר. מלבדם נזכיר את הכוהנים, אשר נחלקו אף הם למעמדות שונים, במיוחד ביחוסם למשפחת הכהונה הגדולה, או למשפחות האוליגרכיה הכהונית הגדולה לאחר הורדוס. ככלל, נחשבו הכוהנים, כאוחזי השרביט הדתי, לבני המעמד הגבוה בעיר. פרנסתם היתה על המעשרות שניתנו להם מידי העם. רכיב נוסף בחברה הירושלמית הוא הלוויים, וכן אנשי הדת הבלתי-תלויים, אשר נקראו סופרים בתקופה הפרסית, חכמים בתקופה היוונית ונמנו על סיעת הפרושים מימי בית חשמונאי ואילך. במעמדות הנמוכים יותר נמצאו אומנים רבים ובעלי מלאכה, אשר התמחו בשלל מקצועות יחודיים ומדוייקים. במיוחד נציין את המעטרים והמגלפים באבן ואת העוסקים במלאכת האריגה והאשפרה. ירושלים נודעה למרכז אומנויות חשוב וססגוני, גם בשל העליה לרגל שהביאה עמה השפעות סגנוניות מרחבי העולם, וגם בשל נהייתם של המלכים, של האצילים ושל המקדש אחר פריטי מותרות מגוונים ומיוחדים. כמו-כן, אנשים רבים עבדו כסוחרים ורוכלים, עם היבוא הרב שהגיע לעיר, עם המבקרים הרבים שהגיעו אליה ונזקקו בה למוצרי צריכה שונים, וכן עם התושבים עצמם. במעמד הנמוך ביותר, כך יש להניח, נמצאו הפועלים, אשר עסקו בעיקר בבניין ובמחצב, ובעיקר באבן, והועסקו בעיקר על-ידי המלוכה והמקדש. כמו-כן יצרו בעיר זכוכית ומוצרי שמן זית.
ככלל, בשל תנאיה הטבעיים של ירושלים, היא היתה צרכנית של מזון, אשר הגיע אליה מרחבי הארץ, השומרון והבשן, ובשנות בצורת אפילו ממצרים. יוצאי דופן לעניין זה הם הזיתים, אשר הצליחה ככל הנראה לספק לעצמה במידת מה. היא צרכה גם חומרי גולם ומותרות, כעצים מפניקיה, זכוכית מצידון, ברונזה מיוון, חפצי מותרות, אריגים טובים וצבעים מיוחדים כשני וארגמן מבבל, בדים יקרים למלבושי הכהן מהודו, וכן תבלינים, קטורת, אבנים יקרות ואפילו בעלי-חיים למשחקים שערך הורדוס מערב. מחצבי האבן הירושלמיים היו יוצאי הדופן, במובן שמתוצרת מקומית.
בשל היותה עיר צרכנית מבחינת חומרי הגלם והמזון, היה עליה להתפתח כעיר יצרנית מבחינת התעשיה, הפיתוח והיצור. מפעלי הבניה הגדולים, מראשית התקופה ועד סופה, נבעו מיוזמת המנהיגים בה, כאמור, מתוך מגמה לפתחה ולהרחיבה, לטובת תפארתה ולטובת סיפוק מקור פרנסה לתושבים. כך בתקופת תחייתה ובימי נחמיה. כך לאחר הריסתה במלחמות, במצורים ובכיבושים השונים, (למשל: תמיכת אנטיוכוס השלישי). כך תחת המלוכה החשמונאית. לבסוף ובמיוחד, כך בימי הורדוס.

סיכום
נסכם ונאמר, שירושלים נאלצה לפתח את כלכלתה ואת בניינה על בסיס יזמה ארגונית שלטונית. אילוץ זה מקורו בכך שנעדרו ממנה משאבים טבעיים, דומגת מים, שטחי חקלאות, מחצבים וקרבה לדרכי המסחר. אילוץ זה נתן אותותיו על מאפייניה החיצוניים, הארכיטקטוניים והכלכליים של העיר. בית המקדש, שהיה הסיבה להתגבר על הקשיים הטבעיים, היה גם הדרך להתגבר עליהם. הוא הביא לעיר התישבות רבה ומבקרים רבים, אשר הניעו את כלכלתה, וכן ניזון מתרומות קבועות. בשל היותו עשיר כאשר היה, היה גם ספק התעסוקה העיקרי וכן צרכן עיקרי. עובדה זו התבטאה גם במנה העיר, הסובב את המקדש כמניפה.
תכונה נוספת בעיצוב פניה הארכיטקטוניים של העיר, היא העובדה שהיא נבנתה בהדרגה, לאורך דורות, ועל גבי שטח טופוגרפי מגובע. פירושה של תכונה זו הוא שהעיר איננה מסודרת וערוכה מתוך מחשבה תחילה, אלא היא ניחנת במאפיינים סגנוניים שונים, מתקופות שונות וממקורות תרבותיים שונים, והיא מנצלת את מבנה הגבעות ותוואי הנחלים עליהם היא מושתתת לשכונותיה, חומותיה, מפעלי המים בה ומבניה החשובים.
משמעות כלכלית וארכיטקטונית נודעה לפערי המעמדות בעיר, הן בנהיית המעמד הגבוה שוב ושוב אחר התרבויות הזרות במרחב, והן, בהמשך, בהתמסרותו של הורדוס לתרבות הרומית. לפרקים מסויימים, כבימי הורדוס ובימי אנטיוכיה דירושלים, היתה העיר משולבת לחלוטין במרחב התרבותי-כלכלי ההלניסטי שסביבה, והדבר השפיע גם על מעמדה הבינלאומי של העיר, על המסחר בה, על סגנון הבניה ועל המבנים התרבותיים ההלניסטיים המסויימים שנבנו בה כתוצאה מכך.
בהעדר משאבים טבעיים, לא התבססה כלכלת העיר על חקלאות, כי אם על מפעלי הבניה שיזמו השלטון והמקדש, ועל תעשיה, אומנות, מלאכה ומסחר. פערי המעמדות והשכבות הסוציואקונומיות באו לידי ביטוי גם בצורתה הטופוגרפית והמבנית של העיר. בשכבות השונות התפתחו רמות חיים שונות, וכן הרגלי צריכה שונים, ובהתאם – תעסוקות ומקצועות שונים שסיפקו היצע לביקושים שעלו. כך, כשהמלוכה, הכהונה והאצולה החלו להזדקק למוצרי מותרות מפוארים ויקרים, החל להתפתח מסחר במוצרים אלה והחלה להתפתח מיומנות באומנויות ובמלאכות הנדרשות. בשל המחסור הטבעי במים ומזון התפתחו מפעלי מים משוכללים ודפוסי מסחר ענפים עם רחבי הארץ והמזרח.

« הכתם הקודםהכתם הבא »

תגובות

תגובות בפייסבוק על "אופיה הכלכלי והארכיטקטוני של ירושלים בתקופת הבית השני"

כתוב תגובה





  • אודות

  • קטגוריות

  • תגובות אחרונות

  • כתמים אחרונים

  • להירשם לעידכונים בדוא"ל

    שלח את כתובת הדוא\'\'ל שלך ומעכשיו תקבל עידכון בכל פעם שיהיה כאן כתם חדש.