הכיבוש הפרסי בירושלים

פורסם בתאריך | 3 באוגוסט 2013 | אין תגובות | תגובות בפייסבוק

הכיבוש הפרסי בירושלים
מבוסס על מטלת מנחה בקורס "ירושלים לדורותיה"

הרקע המדיני לכיבוש הפרסי בירושלים קשור למאבק הכללי בין האימפריה הפרסית הסאסאנית לבין האימפריה הביזנטית. ירושלים היוותה נקודת ציון במאבק ביניהן מעצם היותה בעלת כח משיכה בעבור הפרסים – הן מבחינת האגדות הרבות אודות האוצרות הגלומים בה, והן מבחינת חשיבותה האסטרטגית כמקור מוראלי-דתי נוצרי.

ניתן לומר שהמאבק בין שתי המעצמות החל עם תקומתה של הממלכה הפרסית הסאסאנית בשנת 226. עד שנת 384 נסוב עיקר המאבק על ארמניה ובשנה זו הושג הסכם על חלוקתה ועל סחר חופשי בין שתי המעצמות, אשר היה נחוץ במיוחד עבור פרס בשל כלכלתה הרעועה. לאחר מכן, המרת דתם של שבטים סרצנים לנצרות היוותה עילה עבור הפרסים ליציאה למסעות כיבוש. כבר בשלב זה התגלתה חשיבותה של ירושלים בסכסוך, שכן ירושלים, כידוע, היתה אחד המרכזים המיסיונריים האפקטיביים ביותר ונזירי מדבר יהודה שהיו בקשרים קבועים איתה פעלו באופן נמרץ לנצר את השבטים במדבר יהודה ובעבר הירדן. מסעות הכיבוש הפרסיים שבאו בתגובה לזה הובילו להפסקת הסחר בין שתי המעצמות, דבר שפגע בעיקר בפרס. מנגד, מסעות אלה עצמם היוו מקור הכנסה חלופי, גם אם פחות, בשל השוד והביזה שנלוו להם. כאן שוב נתגלתה חשיבותה של ירושלים, כאשר השמועות והאגדות בדבר העושר הרב שהיה טמון בה הניאו את כאוואד הראשון (488-531) מחתימת הסכם שלום עם הביזנטים. אותן אגדות היו גם שהניעו את כוסרו הראשון (531-579) לכוון את מסעות כיבושיו אליה. בשנת 561 הושג הסכם פשרה: פרס ויתרה על שטחים ובתמורה זכתה לתשלום מס דיפלומטי מהאימפריה הביזנטית. יוסטינוס השני (565-578) הפר את ההסכם ופתח במלחמה מחודשת מתוך שגעון גדלות, אך כעבור כעשור הושג הסכם נוסף בין כוסרו השני (590-628) לבין מאוריקיוס (582-602). הסכם זה הושג לאחר שכוסרו נזקק למאוריקיוס בדיכוי מרד, ואשר על כן היה זה הסכם משפיל בעבורו, אשר כפה עליו לותר הן על שטחים והן על תשלום המס הדיפלומטי.
בשל מצבה הכלכלי החמור של האימפריה הפרסית, היה זה רק צפוי שבמוקדם או במאוחר היא תצא למלחמה מחודשת. הרצחו של מאוריקיוס ע"י פוקאס, אשר ירש את כסאו, סיפקה לכוסרו את העילה שציפה לה, והוא יצא למלחמה, כביכול כנוקם דמו של מאוריקיוס. בתחילה חשב כוסרו כי מסע כיבושיו יועיל לממלכתו, בדומה למסעות הקודמים, בשל הביזה והשוד, אך עד מהרה הבין כי באפשרותו לכבוש את האיפריה הביזנטית כליל, שכן היא נאלצה אותה עת להתמודד מול חזיתות רבות.
מרגע ששם לעצמו כוסרו למטרה לכבוש את האימפריה, הוא סימן את ירושלים כיעד מרכזי, כיוון שגם הוא ניזון מהשמועות על עושרה של העיר. יתר על כן, הוא האמין שכיבוש העיר יביא לנפילה מוראלית ברוח הקרב הנוצרית, יפגע באמונתם כי האל מגן עליהם, ובכך ישיג יתרון אסטרטגי. ואכן, לא חלפו ארבע שנים בין יציאתו לקרב לבין כיבוש ירושלים.

הצבא הפרסי צר על העיר במשך כעשרים יום, בראשותו של מצביא שזהותו איננה ברורה, אך כינויו היה "שאהאר-באזאז" (חזיר הבר המלכותי). במהלך המצור ניסה זכריה, פטריארך ירושלים, לשכנע את עדת מאמיניו להכנע, אך ההמון בעיר סרב – ככל הנראה בהשפעתן של סיעות הירוקים והכחולים. הפרסים שבו והחזיקו כבני ערובה נזירים ממדבר יהודה, אשר זכו להערכה רבה בקרב תושבי העיר. הם הציגום אל מול החומות וציוו עליהם לנבא את גורלה של העיר. את העובדה כי נבואותיהם הבטיחו לתושבי העיר שהאל מגונן עליהם, ניתן לראות כמעין לוחמה פסיכולוגית לחיזוק ידיהם של הנצורים. את העובדה כי נבואותיהם התבדו, בסופו של דבר, ניתן לראות כאסטרטגיה מתוכננת מראש של הפרסים, שנועדה לפגום בחוסן האמונה הנוצרית ולהחלישם מבחינה מוראלית. כמובן שהנוצרים ראו את הבעיה שבכשלון הנבואות, ומיהרו לספק הנמקות תאולוגיות כאלה ואחרות, כגון אשמת חטאיהם של תושבי העיר וכדומה.
לאחר המצור נערך טבח עז בנצורים. המקורות הנוצריים מתארים כי נרצחו בטבח זה עשרות אלפים, אך מספרים אלה הם ככל הנראה מופרזים. הכיבוש היה כרוך גם בהרס העיר וכנסיותה, אם כי גם בעניין זה ניתן להניח שתאורי המקורות הנוצריים מוגזמים. לאחר הטבח הובלו שבויים רבים לעבר בירת האימפריה הפרסית. שבויים אלה היו בעלי המלאכה המוכשרים אשר האימפריה היתה יכולה להפיק תועלת מכישוריהם. בין היתר מסופר על חשיפת הצלב הקדוש בידי זכריה, לאחר מסכת עינויים שהעבירוהו, ועל אילוץ השבויים לרמוס את הצלב – ארועים אלה מהווים מסד נוסף במאמצם של הפרסים לרמוס את כבודם של הנוצרים ולהשפיל אותם.
יחד עם זאת, עד מהרה הפכו הפרסים את עורם: הם הבינו שאם ברצונם להוסיף ולשלוט בשטחים הכבושים לאורך זמן, עליהם להשיג את תמיכתה של האוכלוסיה הכבושה. כאשר הגיעו השבויים, וזכריה בראשם, לפרס, נהגו בהם במתינות, וזכריה זכה לכבוד רב בחצר המלכות. הפרסים טרחו בשיפור תדמיתם בקרב האוכלוסיה הכבושה וניסו לפייס את המנהיגות הנוצרית המקומית. כוסרו העניק לנוצרים רשות לשקם את כנסיותיהם ההרוסות והטיל את המשימה על מודוסטוס, אב מנזר תאודוסיוס.

מעורבותם של היהודים בפרשת הכיבוש הפרסי איננה חד-משמעית. לפי מקורות נוצריים, היו היהודים שותפים מלאים לפרסים בעת הכיבוש, ולקחו חלק נכבד בכח הצבאי שפרץ לעיר. המקורות הנוצריים מאשימים את היהודים בטבח שהתרחש בעיר, אולם מעבר לזה, מצוי בכתביו של סטראטגיוס תיאור מחריד. הוא מספר שיהודים פדו את שבויי העיר הנוצרים – אשר רוכזו בבריכת ממילא בצפון העיר – מידי הפרסים ורצחו כל מי מהם שסרב להתגייר.
מקורות אחרים מהם ניתן ללמוד אולי שהיהודים לקחו חלק במסע הכיבושים הפרסי, הם 'מדרשי הגאולה' היהודיים, שנכתבו באותה תקופה. מדרשים אלה מספרים את המאורעות ההיסטוריים עד נקודת הזמן בה נכתבו, ומשם הם ממשיכים הלאה כמעין נבואות על העתיד להתרחש. במדרשים הללו אנו מוצאים הן את השתתפותם של היהודים בכיבוש הפרסי, וכן נבואות בדבר חידוש ההתישבות והריבונות היהודית בירושלים. ניכרת בהם תחושה של 'אתחלתא דגאולה' ואמונה רוחנית ומשיחית. המקורות הנוצריים לוקים בגוזמאות ובהפרזות וניכר בהם כי הם מגמתיים ומלובים על-ידי שנאת יהודים. יתר על כן, נמצאות בהם סתירות בינם לבין עצמם, ותיאורי עובדות שאינם מתיישבים עם ידיעות מהימנות ממקורות אחרים. כמו כן, ראוי להדגיש כי המדרשים היהודיים כתובים באופן סיפורי וכי פרטים רבים שונו או עוצבו באופן כזה שכותביהם לא יחויבו בדבר, במידה ונבואותיהם לא תתגשמנה.
יחד עם זאת, סביר להניח כי כאשר הגיעו הפרסים לישראל, ראו בהם היהודים כמשחררים מעול העריצות הביזנטית, ואמנם תלו בהם תקוות משיחיות להשבת ריבונותם על ירושלים. לפיכך, ניתן לשער שהיהודים ראו בעצמם בני בריתם הטבעיים של הפרסים. אמנם יתכן שהם תרמו להם מידיעותיהם וממרצם, אך קשה להאמין שהם לקחו חלק פעיל במבצע הכיבוש הצבאי עצמו, ולו בשל העובדה שהם נעדרו נסיון וכישורים צבאיים כלשהם.
אם אכן נקרמה ברית כלשהי בין היהודים והפרסים, הרי שהיא בוטלה באותה המהירות בה שינו הפרסים את יחסם לנוצרים. כל עוד נאבקו הפרסים בנוצרים מתוך מגמה לדכותם ולהשפילם, היו נכונים לשתף פעולה עם היהודים, אך מרגע שניסו לקנות את אהדתם של הנוצרים, מוכרחים היו לפנות עורף לכל גורם יהודי ולשמר את הסטטוס-קוו שהיה קים לפניהם בדבר העליונות הנוצרית ובדבר האיסור על התישבות יהודית בעיר.

« הכתם הקודםהכתם הבא »

תגובות

תגובות בפייסבוק על "הכיבוש הפרסי בירושלים"

כתוב תגובה





  • אודות

  • קטגוריות

  • תגובות אחרונות

  • כתמים אחרונים

  • להירשם לעידכונים בדוא"ל

    שלח את כתובת הדוא\'\'ל שלך ומעכשיו תקבל עידכון בכל פעם שיהיה כאן כתם חדש.