נמרוד גיבור ציד: איפיון הדמויות ויצוג הממשות

פורסם בתאריך | 6 באוקטובר 2013 | אין תגובות | תגובות בפייסבוק

נמרוד גיבור ציד: איפיון הדמויות ויצוג הממשות

מבוסס על מטלת מנחה בקורס "בין בדיון לממשות: סוגים בסיפור הישראלי", האוניברסיטה הפתוחה

השוואה בין איפיוניו של מירטל בסיפור הריאליסטי "בכי"¹ לבין איפיוניו של פלג בסיפור הסמלי "נמרדו גיבור ציד"²
ישנן מספר דרכי איפיון אשר הן משותפות לשני הסיפורים. ראשית, בשני הסיפורים מאופיינות הדמויות באמצעות איפיון ישיר ובמלאות ריאליסטית. באפיון ישיר נמסרים שמותיהן, מראיהן, תכונות אופי שלהן והרגלי התנהגות שלהן. בסיפור "בכי" נמסר האיפיון הישיר של הדמות מפי מספר כל-יודע. סמכותו היא רבה, הוא מהימן על הקורא והוא משווה לדברים נימה אובייקטיבית ולעתים אפילו נייטראלית. למשל, מסופר על מירטל שהוא נהג רישול בעצמו, בלבושו ובדירתו³. מתואר מראהו – נמוך ושרירי⁴. מסופר עליו שמיעט בדיבור וכן שנהג בעצמו פחיתות⁵. בסיפור "נמרוד גיבור ציד", לעומת זאת, נמסרים פרטי האיפיון הישיר מפיו של מספר-דמות, אשר מהימנותו מוגבלת. באופנים רבים אמינותו נפגמת ומתעוררים בקורא ספקות באשר לטיב התיאורים הנמסרים מפיו. אמנם, תיאור המראה החיצוני ושגרתו של פלג מתקבלים על הדעת, אולם ניתוח האופי של פלג אשר המספר מבצע והפרשנות שהוא מציע להתנהגותו ולאופיו אינם מקובלים על הקורא, והקורא נדרש לשחזר את אופיו "האמיתי" של פלג "מאחורי גבו" של המספר. למשל, מסופר על פלג שהיה קמצן⁶. מתואר מראהו – שפם דק, שפתיים נשוכות⁷. מסופר עליו שדיבורו שקט, שהוא מתבדל, שהוא נשמר לעצמו ושהוא צייקן ומר-נפש⁸.

אמצעי איפיון נוסף המשותף לשתי הדמויות הוא איפיון באמצעות מטונימיה. הפירוט הרב בתיאור חדרו וחדר עבודתו של מירטל מעידים בעקיפין עליו-עצמו⁹. מירטל הוא בעל החפצים המתוארים, והאחראי על חדר מגוריו ועל חדר האספקה, ועל כן החפצים והחדרים הללו מייצגים אותו באופן עקיף ומעידים על אישיותו. גם פלג מאופיין במידת-מה באמצעות איפיון מטונימי – מתוארות הדרגות על כתפיו והספרים שהוא קורא, באופן שיש בו כדי להעיד בעקיפין על אופיו ותכונותיו¹⁰. איפיון מטונימי נרחב יותר הוא מקבל בתיאור של הארגזים בהם הוא שומר את תמונותיה של אחותו, האופן בו התמונות מסודרות וכן הלאה – כל אלה מעידים על יחסו אליה, על יחסיו עמה, ועל אופיו באופן כללי¹¹. פלג, בשונה ממירטל, מאופיין במידת-מה גם באמצעות איפיון סינקדוכי – מכל איברי גופו ופרטי מראהו, מתמקד המספר באופן מיוחד בכף ידו של פלג, וחורג בשל כך מעיקרון הרוחק הממוצע. התמקדות מיוחדת בכף היד מהווה תיאור של הדמות בשלמותה באמצעות חלק ממנה, המייצג אותה¹². אם כן, סינקדוכה היא אמצעי איפיון נוסף של פלג.

בנוסף, בשני הסיפורים מאופיינות הדמויות באמצעות מעשיהן והתנהגותן. את כל פעולותיהן של הדמויות ניתן להסביר באמצעות הסברים סיבתיים מסתברים ובאמצעות דגמים פסיכולוגיים מוכרים. מירטל, גיבור הסיפור "בכי", מתואר במוקדים שונים של חייו – בנישואיו להדי, ברגע הפרידה ממנה, במגוריו בליפט לאחר עזיבתה, ביחסיו עם בנו, בעבודתו וביחסיו עם חברי הקיבוץ. אופיו והתנהגותו בחלק מן המוקדים הללו נתפסים כמנוגדים אלה לאלה, אולם את כולם ניתן לפרש באמצעות דגמים פסיכולוגיים מוכרים מן הממשות, כגון: השלמה, פיצוי, תסכול מצטבר, כח ההרגל או אופי טבעי. כך, למשל, ניתן להסביר את נישואיו להדי כנישואי נוחות, אשר יש בהם כדי לשפר את מעמדו בחברה. את הניגוד שבין חדרו המוזנח לבין חדר האספקה המסודר ניתן להבין כביטויים שונים של ביטול עצמי – חדרו הפרטי מוזנח מתוך חוסר התחשבות בעצמו, וחדר האספקה מסודר בשל התחשבות מופרזת בחברי הקיבוץ, אשר הוא נענה לכל דרישותיהם, אפילו באישון לילה. לחלופין, ניתן לפרש את התמסורותו לעבודתו כאמצעי נוסף לשפר את מעמדו בחברה. את אלימותו הבלתי צפויה כלפי איתן ניתן להבין על רקע התסכול המצטבר שאגר במשך שנים עד שלבסוף פרץ ממנו. את השתמטותו בפני בנו בסיום הסיפור ניתן להבין על רקע אופיו הטבעי, בדומה להתבטלותו בפני חברי הקיבוץ ובפני הדי שהייתה בוגדת בו. אם כן, את כל מאפייניו של מירטל ניתן להסביר באמצעות דגמים פסיכולוגיים מוכרים ובאמצעות הנמקות פסיכולוגיות סיבתיות מסתברות.
פלג, גיבור הסיפור "נמרוד גיבור ציד", מתואר לאורך מרבית הסיפור רק במוקד מסויים של חייו – בבסיס הטאגארט וביחסיו עם מפקדו ועם יתר הקצינים. רק לקראת סוף הסיפור מתוודע המספר – ועמו הקורא – להיבטים נוספים בחייו של פלג: עברו, ילדותו, קשריו עם אחותו ועם משפחתו וכן הלאה. לאור המידע הזה, מתאפשר לקורא לבנות דגם אמין של אופיו של פלג ולהציע הנמקות פסיכולוגיות מסתברות לכל פעולותיו. למשל, המספר טוען שפלג הוא קמצן, ואילו המפגש עם פלג בפרק ד' מבהיר שפלג חוסך כסף על-מנת לתמוך כלכלית באחותו. זו, כך מסתבר, גם הסיבה לכך שהוא נמנע מבילויים ומקניות בשק"ם. המניע האלטרואיסטי עשוי להסביר את נכונותו לספוג בהבלגה את ההשפלות שסגן-אלוף גרין-נבו מרעיף עליו. העובדה שהוא ואחותו גדלו ללא הורים עשויה להסביר את נטייתו להתבודדות. העובדה שהנערה שברחה פרועת-שיער מחדרו של גרין-נבו היא-היא אחותו של פלג, עשויה להסביר את התדרדרות היחסים ביניהם, וכן הלאה. אם כן, בהתאם להסברים שמציע המספר או בהתאם להסברים אשר הקורא מסיק מאחורי גבו של המספר – כך או כך, גם את כל מאפייניו ותכונותיו של פלג ניתן להסביר באמצעות הנמקות סיבותיות מסתברות: פסיכולוגיות, חברתיות, כלכליות או מוסריות. הדמויות בשני הסיפורים, אפוא, מאופיינות באמצעות התנהגותן ופעולותיהן, וניתן להסביר את מעשיהן בעזרת דגמים פסיכולוגיים מוכרים ובאמצעות הסברים סיבתיים מסתברים.

דרך איפיון רביעית, אשר היא משותפת לדמויות בשני הסיפורים, היא איפיון באמצעות מעמדן החברתי של הדמויות, או איפיון של הדמויות על רקע החברה. מירטל מאופיין בראש וראשונה על פי מעמדו בחברה, המתבטא ביחסיו עם חברי הקיבוץ, מקום עבודתו, מקום מגוריו ועל פי יחסו עם הסובבים אותו – הדי, יוסי, איתן וחברי הקיבוץ. תיאורים נוספים של מירטל – אופיו, מראהו, התנהגותו וכו' – תומכים לרוב במידה כזו או אחרת באיפיון מעמדו החברתי או יחסיו עם הסביבה. לא ניתן בסיפור דגש מיוחד על הלכי נפשו, חוויותיו הסובייקטיביות וכן הלאה. כך גם באשר לפלג – הוא מתואר על פי מעמדו בחברה ויחסיו עם אחותו, עם המספר, עם מפקדו גרין-נבו ועם הקצינים האחרים. תיאורים של אופיו, מראהו, לבושו וכן הלאה ניתנים על פי רוב על מנת לתמוך באיפיון מעמדו החברתי ויחסיו עם הסובבים אותו.

אמצעי אחרון של איפיון, אשר הוא משותף לשתי הדמויות, הוא איפיון של הדמויות באמצעות שמן. פלג מאופיין על-ידי שמות סמליים ובעלי משמעות. למלה פלג שתי משמעויות: 1. נחל מים קטן, זרם מים. משמעות זו נקשרת בדמותו של פלג כאשר מילה זו מופיעה בתיאור האיור על התיבה בה שומר פלג את תמונות אחותו, ומבטאת את זיקתו של פלג לעולם הטבע ולמהות הקרבן, כפי שיוסבר להלן. 2. חלק, מחצית. משמעות זו נקשרת בדמותו של פלג כאשר מלה זו מופיעה בביטוי "פלג גופו", ומבטאת את העובדה שהוא "חצוי" בין מהויות מנוגדות, ואת העובדה שאיננו מתקיים כשלם לעצמו – אלא הוא משרת אחרים: את אחותו או את המפקד. השם "נמרוד" מבטא אלוזיה למקרא ולמקורות תלמודיים, ומייצג את זיקתו של פלג למהות הצייד. על פי פירוש מסויים, זהו איפיון אירוני, שכן מהות הצייד איננה טבעית לפלג, והוא איננו "גיבור ציד", אלא צייד בעל-כרחו ובניגוד לטבעו. על פי פירוש מנוגד, שם זה מבטא את מרדו של פלג בסיום הסיפור, שכן "נמרוד" התלמודי הוא דמות של מורד.
שמו של מירטל, לעומת זאת, איננו סמלי ואיננו נושא משמעות. חלף זאת, שמו מאפיין אותו ביחס לרקע הממשי בו מתרחש הסיפור, שכן הוא מעיד עליו שהוא איננו יליד הארץ. עובדה זו מתבררת לקורא רק מתוך היכרותו של הקורא עם הרקע הממשי שבו מוצבת הדמות הבדיונית. כלומר, רק מתוך היכרות עם החברה הישראלית בשנות הארבעים והשמות המקובלים בה.

בניגוד לכל אמצעי האיפיון שפורטו עד כה, ישנן מספר דרכי איפיון אשר באמצעותן מאופיינת דמותו של פלג ואשר לא ניתן למצוא אותן בסיפור "בכי". הראשונה מביניהן היא איפיון באמצעות מוטיבים חוזרים. המוטיבים הנקשרים בדמותו של פלג הם מוטיב הכלב ומוטיב העוף, אשר לכל אחד מהם שני גילויים. מוטיב הכלב נקשר בפלג בשל הסצינה הפנטסטית בסוף הסיפור, כשהוא עובר מטאמורפוזה מאדם לכלב. המוטיב נקשר בו קודם לכן, כבר בפרק ב', כאשר המפקד מכנה אותו בשם נמרוד, על שם כלבו של דודו. לאורך הסיפור נבנית אנאלוגיה ניגודית בין שני גילויים שונים של מוטיב הכלב – כלב הציד, המסייע לקפח את החיים, וכלב הרועים, המסייע לקיים את החיים ודואג לטיפוחם. נמרוד, כלבו של דודו של פלג, היה מטבעו כלב רועים, אך סייע לדודו של פלג בציד, בניגוד לטבעו. הכינוי "נמרוד" ניתן לו באירוניה ודרך צחוק. כך, גם המפקד העניק לפלג את אותו הכינוי באופן אירוני, וגם הוא עבר מעין "גילגול מנוון" – בתהליך הדרגתי הוא איבד את מהותו כ"מגן ושומר" על אחותו ל"משרתו של המפקד", העוזר לו בציד ובהרג. כמו-כן, ריקודיו הלכו ונעשו משפילים יותר ויותר, וזו המחשה נוספת לתהליך הירידה והנפילה שהתחולל בו. מוטיב העוף נקשר בפלג בשל ריקוד היען, שהיה הריקוד היחיד שהמציא בעצמו, וכן בשל הציפור המאויירת על התיבה בה החזיק את תמונות אחותו. כמו-כן, מסופר שכשהזיז את ראשו הסב את כל גופו¹³ – בדומה לציפור, ובסצינה הפאנטסטית מסופר ש"צל עוף" או "צלם מועפף" עזב את גופו¹⁴. גם לגבי מוטיב העוף נבנית בסיפור אנאלוגיה ניגודית בין שני גילויים – העוף קל-התנועה, המסוגל לברוח מרודפיו, והעוף הכבד והמגושם. דמותו של פלג נקשרת בגילוי השני של מוטיב העוף – הגילוי המגושם וכבד-התנועה.

דרך נוספת של איפיון דמותו של פלג, אשר לא ניתן למצוא אותה בסיפור "בכי", היא באמצעות אנאלוגיות. המוטיבים שנקשרו בפלג נקשרו גם בדמויות אחרות בסיפור, וגם בחפצים ומקומות. באופן זה, מבטלות האנאלוגיות בסיפור את החיץ שבין אדם חי ודומם, ומצביעות על מהויות הקיימות בעולם. כך, מהווים המוטיבים שנקשרו בפלג אמצעי לאפיין אותו כמייצג של מהויות כלליות ומופשטות. לשם דוגמא, מהות הצייד, המתגלה במוטיב כלב-הציד שנקשר בדמותו של פלג, נקשרת גם בדמות המספר, בדמות המפקד, במסעות הציד, בטירה, בפומית-השן של אורחתו של המפקד ועוד ועוד. דוגמא נוספת: מהות הקרבן, המתבטאת במוטיב העוף שנקשר בדמותו של פלג, נקשרת גם היא בדמותו של המספר, בדמותה של טאניה, בעופות הניצודים במסעות הציד, במזון המוגש במסיבה, וכו'. רשת מסועפת של אנאלוגיות בין מרכיבי הסיפור השונים מביאה לידי כך שהדמויות בסיפור, ודמותו של פלג בכלל זה, מייצגות מהויות כלליות הקיימות בעולם, ואשר חורגות מן המחיצות שבין אדם, חי ודומם. כלומר, בשונה ממירטל, מאופיינת דמותו של פלג גם באמצעים המדגישים את אופייה המלאכותי של היצירה האומנותית – שמות סמליים וטעוני משמעות, קישור למוטיבים שונים החוזרים במופעים שונים לאורך היצירה, וכן, על בסיס המוטיבים הללו, עריכת אנאלוגיות בין דמותו של פלג לבין דמויות אחרות בסיפור וכן בין דמותו של פלג לבין מרכיבים אחרים בעולם הבדוי.

דרכים בהן משקפים דרכי איפיון הדמויות בכל אחד מהסיפורים הללו את סוגם הספרותי
הסיפור בכי הוא סיפור ריאליסטי, והדבר בא לידי ביטוי בכל דרכי איפיון דמותו של מירטל. ראשית, על אף שאין זו אפשרות יחידה, מהווה הבחירה במספר כל-יודע אובייקטיבי ומהימן מאפיין של הסיפור הריאליסטי. שנית, האיפיון המטונימי של מירטל מבוסס על הנחה ריאליסטית, שיש בחפציו של פלוני משום עדות על אופיו ועל אופי התנהלותו. ההנחה הזו איננה שוברת את חוקיות העולם הממשי. יתר על כן, המלאות הריאליסטית היא מאפיין נוסף של הז'אנר, ויש בה משום הימנעות מחריגה מעקרון הרוחק הממוצע. איפיון התנהגותו ואופיו של מירטל באמצעות דגמים פסיכולוגיים מוכרים מן הממשות היא מאפיין ריאליסטי נוסף, והיא מהווה דוגמה מובהקת של ריאליזם מימטי, המחקה דגמים מן העולם הממשי ומטמיע אותם בסיפור. יש בכך משום הקפדה על מתן הנמקות סיבתיות מסתברות לחלקיו השונים של הסיפור, ובפרט להתנהלותן של הדמויות בו. דרך איפיון זו זוכה למשנה תוקף, כאשר לקראת סופו של הסיפור חלה תמורה בנקודת התצפית של המספר והוא מתקרב לעמדתו של מירטל ואף חודר לתודעתו. תמורה זו מאפשרת לקורא להסיק הסברים סיבתיים גם לפעולות שהן מפתיעות וחריגות ביחס למירטל. איפיון דמותו של מירטל באמצעות מעמדו בחברה, כלומר: התייחסות למאפייניו כמעט בכל פרט בהקשר חברתי, ותוך שימת דגש על יחסיו עם הסובבים אותו – יש בה הבלטה של מרכזיות התמה "האדם והחברה" בסיפור, ויש בה הבלטה של התפיסה הריאליסטית, לפיה האדם מוצב תמיד על רקע החברה שבה הוא חי ותוך שימת דגש ליחסיו איתה ולהשפעתה עליו. לסיום, כאמור, יש בשמו של מירטל דוגמה מסויימת להצבת הבדוי בסיפור זה על רקע ממשי, ומשום הסתמכות על היכרות של הקורא עם הרקע הממשי הרלוונטי. כל מאפייניו של מירטל, אם כן, מחזקים את שיוך הסיפור "בכי" לז'אנר הסיפור הריאליסטי.

הסיפור "נמרוד גיבור ציד" הוא סיפור ריאליסטי סמלי. מצד אחד, מצאנו בו את כל מאפייניו של הסיפור הריאליסטי, כמתואר לעיל. גם פלג, כמו מירטל, מאופיין באמצעות מלאות ריאליסטית, ונמסרים שמו, מראהו, אופיו, התנהגותו, וכן הלאה. האיפיון המטונימי שלו הוא דוגמה נוספת של מלאות ריאליסטית, וגם הוא תואם את החוקיות של העולם הממשי. גם את אופיו והתנהגותו של פלג, כמו את אלו של מירטל, ניתן להסביר באמצעות דגמים פסיכולוגיים מסתברים, ולהעניק הנמקות סיבתיות מסתברות לכל פעולותיו. לסיום, גם בסיפור זה מושם דגש על התמה "האדם והחברה", ופלג מתואר מצד יחסיו עם הסביבה ומצד ההשפעה שיש לחברה עליו.
יחד עם זאת, המספר בסיפור "נמרוד גיבור ציד", בשונה מן המספר בסיפור "בכי", איננו מספר כל-יודע, כי אם מספר-דמות, אשר פרשנותו מוגבלת ומעוותת, ואשר איננו נתפס על-ידי הקורא כמספר אמין או בעל שיפוט ערכי ראוי. ההסברים הסיבתיים הנבנים בסיפור נבנים "מאחורי גבו" של המספר, ובניגוד להסברים שהמספר מציע באופן מפורש. בשונה ממירטל, על אף המלאות הריאליסטית, יש באיפיון דמותו של פלג חריגה מעקרון הרוחק הממוצע ואיפיון סינקדוכי, תוך מתן משמעות מיוחדת לכף ידו, באופן שבו הפרט מייצג את השלם. נוסף לאלה, נמצאות בסיפור דרכי איפיון ייחודיות לז'אנר. מוטיבים שונים נקשרים בדמותו של פלג, ומשמשים אמצעי לאפיין אותו כמייצג של משמעויות החורגות מגילומו כדמות בעולם הבדוי בלבד. רשת סבוכה של אנאלוגיות וקישורים של המוטיבים הללו, בין דמויות שונות בסיפור ובינן לבין חי ודומם, מבטאת ייצוג של מהויות מופשטות וסמליות. באופן זה, נקשרים בדמותו של פלג רעיונות כלליים ומטאפיסיים אודות מהויות הקיימות בעולם, והוא מסמל את המהויות הללו בגילוייהן השונים. לכך נוספים שמו וכינויו, הנטענים משמעות סמלית בשל פירושם המילולי, וכיוון שהם נקשרים במוטיבים המופיעים בסיפור ובאלוזיות למקורות אחרים. לסיום, האיפיון המטונימי של פלג איננו ריאליסטי בלבד, אלא אף הוא מכיל מימד סמלי, והוא נקשר בשמו, במהויות המופשטות שהוא מייצג ובמוטיבים הנקשרים בדמותו במהלך הסיפור. כל אלה הן דרכי איפיון המדגישות את אופייה המלאכותי והאומנותי של היצירה, ואשר בונות בה מערכת מורכבת של סמלים.
שילוב של דרכי האיפיון הריאליסטיות ושל דרכי האיפיון הסמליות, אם כן, משייך את הסיפור "נמרוד גיבור ציד" לז'אנר הריאליסטי-סמלי.

יצוג ממשות בסיפור "נמרוד גיבור ציד"
יצוג הממשות בסיפור "נמרוד גיבור ציד" מתקיים בשני הרבדים שלו. ברובד הריאליסטי של הסיפור ניתן לקרוא אותו ככזה, שהנושא המוצג בו הוא נושא חברתי – מערכת יחסים מעוותת בין מפקד לפקודו על רקע החברה הצבאית הסגורה. במסגרת הנושא החברתי מוצגים בסיפור במלוא כיעורם היבטים שליליים של המציאות בצה"ל. כלומר, ניתן לקרוא את הסיפור כריאליזם קוגניטיבי, כסיפור שתכליתו להרחיב את ידיעותינו על המצב בצבא, לבטא אמת על אודותיו ולהבאינו לידי בחינתו מחדש.
ברובד הסמלי, לעומת זאת, נבנה בסיפור ניגוד בין שתי מהויות הקיימות בעולם. האחת היא מהות שלילית – מהות הצייד, הממיתה והמקפיאה, והשנייה היא מהות חיובית – מהות הקרבן, החמה והמאירה. שתי המהויות הללו מבטלות את המחיצות בין אדם חי ודומם. קיומן והיחסים ביניהן הם מטבע העולם, ואין בכוחה של אמונה, מערכת כללי מוסר או אידיאולוגיה חברתית לפתור את מצוקתו של הנרדף. כלומר, מתוך קריאה בסיפור כסיפור סמלי ניתן לבנות דגם מטאפיסי-פילוסופי של העולם. קריאה שכזו מסכלת חיווי שיש בו לקח מוסרי, או מסר אידיאולוגי חד-משמעי, אולם יש בו מימד קוגניטיבי ומימד של יצוג ממשות – ניתן ללמוד ממנו דבר-מה אודות העולם הממשי, טבעו המופשט והכוחות המטאפיסיים הפועלים בו.

בכל אחד מן הרבדים של הסיפור נבנה יצוג הממשות בדרכים שונות. ברובד הריאליסטי של הסיפור, נבנה יצוג הממשות מתוך הנושא החברתי המוצג במישור הגלוי שלו, ומתוך זיקתו למציאות ממשית שאליה הוא מתייחס. כלומר, יצוג הממשות בורבד הריאליסטי נבנה ביחס רפרנזטטיבי – יחס של דומות לממשות.
העולם הבדוי בסיפור "נמרוד גיבור ציד" מוצב על רקע ממשי: עולמה של יחידת תותחנים בצה"ל, בבסיס הממוקם במבצר טאגארט בריטי סמוך למושבה כלשהי, בשנות החמישים. מתואר ההווי הצבאי של הקצינים בבסיס, היחסים ביניהם ובמיוחד היחסים בין המפקד לפקודיו, בתקופה שבה היתה למפקד מידה רבה של חופש לקבוע את צביונם של חיי היחידה.
הרקע הממשי של הסיפור היה אפוא מוכר לקורא, אולם הסיפור עסק בהיבטים שליליים של המציאות המתוארת בו, אשר הסיפורת הישראלית קודם לכן לא הרבתה לתאר. נבנה בו דגם של הממשות שהיה מנוגד לדגם שהיה מקובל בתודעת הציבור באותן שנים. הסיפורת הישראלית אותה עת נטתה להציג את דמות המפקד במעלותיו והתפיסה המקובלת ראתה בצה"ל מסגרת מוסרית. בסיפור זה, לעומת זאת, מתוארים יחסים פגומים, שיש בהם ניצול והשפלה של המפקד את פקודו, והוא מצביע על עיוותים מוסריים הקיימים במסגרת החברתית הצבאית.

לאורך הסיפור מציע המספר שוב ושוב הסברים סיבתיים מסתברים לאירועים המתוארים. אולם, שוב ושוב מכוון הטקסט את הקורא לבנות דגם הסבר שונה מזה של המספר – דגם הסבר אשר סותר את הסברו של המספר ונבנה "מאחורי גבו". בתוך כך, יותר ויותר נתפס המספר כדמות שתפיסתה המוסרית מעוותת, ומשום כך, פרשנותה והערכותיה את הדמויות ואת האירועים אינן מהימנות. הקורא עשוי להגיע אל היצירה מצויד בהנחות דומות לאלו שהוליכו את המספר לשיפוטים המוטעים של המפקד: המפקד בצה"ל הוא אמיץ, נערץ ומופת לחייליו. אולם הטקסט מכוון את הקורא לבקר את המספר, הלוקה בעיוורון מוסרי. דווקא הצגת ההיבטים השליליים בהווי הצבאי מעמדה של הערצה, מקוממת את הקורא ומחריפה את הגינוי. כלומר, הביקורת על המספר היא גם ביקורת על ההנחות שהקורא עצמו היה מצויד בהן לפני שקרא את הסיפור, וכך הסיפור מדריך אותו להמיר אותן באחרות.
כך, למשל, מתאר המספר את המפקד מעמדה של יראת כבוד והערצה, ומאדיר פרטים מן הקריירה הצבאית שלו כמעידים על העדר חולשה אנושית – אולם למעשה מתוארים בהם עריצות וזילזול בחיי אדם. המספר טוען שהמפקד העניק לפלג מעמד חברתי והזדמנות להשתלב בקהל הקצינים, בזכות התפקידים והריקודים שהורה לו לבצע – אולם למעשה נרקמת ביניהם מערכת יחסים של ניצול והשפלה. הקורא מבין שפלג משתף פעולה עם גחמותיו של המפקד למרות העלבון והניצול, בשל כפיפותו למפקד במסגרת הצבאית ההירארכית ומתוך חוסר ברירה – ואיננו עושה זאת כפי פרשנות המספר, מתוך אינטרס או מתוך הזדקקות ותועלת הדדית. המספר טוען שאין ממש בשמועות באשר לפגיעתו של המפקד בנשים, באשר לשימוש בחדרו של פלג כדירת אהבהבים ובאשר לאירוע שבו הטריד את טאניה והשליך אותה מחדרו – אולם הקורא מודרך להבין שיש ממש בשמועות הללו, ושהן מתארות נאמנה את אופיו ואת אופן התנהלותו של המפקד.

אמצעי נוסף שבו נבנית העמדה המוסרית של הסיפור, היא דחיית ההתוודעות של המספר – ועמו של הקורא – עם עולמו של פלג מחוץ לבסיס. פגישתו של המספר עם פלג, המתוארת בפרק ד', שופכת אור חדש על האירועים שנמסרו לפני-כן, ויש בה כדי להעניק הסברים סיבתיים מסתברים לחלק מן התופעות המוזרות שתוארו בפרקים הקודמים. כך, למשל, באשר לקמצנותו של פלג, התבודדותו, כניעותו ונכונותו להיענות לגחמותיו של המפקד, ועוד. עד אותו שלב, פרשנויות מסויימות של המספר נתפסו כבלתי משכנעות, אולם נבצר מן הקורא לבנות דגם הסבר חלופי מקיף. לאחר תיאור אותה פגישה, עשוי הקורא להבין שפלג נהג בחסכנות מיוחדת בשל מחוייבותו לתמוך כלכלית באחותו, שהוא התאפיין באופי מתבודד וסגור בשל ילדותו הקשה ויתמותו, וכן הלאה. יתר על כן, אירוע זה מחזק את איפיונו של פלג כדמות "חיובית". אם כן, הטקסט בונה את המסר הערכי המובע בו בתהליך הדרגתי, וחושף את הקורא למלוא עוצמתו בשלבים. ההתוודעות לעולמו של פלג לקראת סוף הסיפור מאירה באור חדש את האירועים שקדמו לה. יתרה מזאת, התוודעות זו מחריפה את עוצמת הסצינה המסיימת, אשר בה מגיעה ההשפלה לכדי שיא. מכיוון שבסיום הסיפור כבר נבנתה הזדהות רגשית מלאה של הקורא עם פלג, נבנתה הידיעה ש"נערת הציפורים" אשר המפקד הטריד היא אחותו, וחודד מצבו העגום של פלג בבסיס ובהווי הצבאי, הרי שריקוד הכלב ויחסו של הפמקד נתפסים כחמורים במיוחד. בכך, מגיע לכדי שיא גם החיווי השיפוטי השלילי של המפקד, ומודגש המסר החברתי והאידאי של היצירה.

ברובד הסמלי של הסיפור נבנה יצוג ממשות שונה בתכלית, והוא נבנה באמצעים שונים בתכלית. הרובד הסמלי איננו עוסק בנושא חברתי או ברקע ממשי, כי אם בדגם מופשט ומטאפיסי של העולם, דגם העוסק במהויות כלליות הקיימות לעצמן וביחסים ביניהן. יצוג הממשות ברובד הסמלי של הסיפור מבקש להקנות לקורא איזו אמת לגבי מהותו של העולם ובאשר למערכת יחסים בין כוחות מנוגדים הפועלים בו, תוך טישטוש המחיצות בין אדם, חי ודומם. נוסח אחר: ברובד הסמלי של הסיפור נבנה יצוג הממשות באמצעות יחס אילוסטרטיבי – יחס של המחשה והסמלה, ולא יחס של דומות לממשות.

הדגם המטאפיסי הנבנה ברובד הסמלי של הסיפור נבנה במספר דרכים. ראשית כל, הוא נבנה באמצעות מוטיבים רבים המופיעים לאורך הסיפור. למשל, מופיע בו מוטיב הכלב – פלג מכונה "נמרוד" על שם כלבו של דודו; הן פלג והן המספר עוברים בסיום הסיפור מטאמורפוזה מאדם לכלב; פלג נשלח במסעות הציד לאסוף את העופות שניצודו, כתפקידו של כלב-ציד, ועוד. מופיע בסיפור מוטיב העוף – פלג רוקד כיען; מאויירת ציפור על התיבה בה שומר פלג את תמונותיה של טאניה; נזכרות ציפורים בחצר המבצר בעת המסדר ועוד. מופיע בסיפור מוטיב הקור – המבצר קר, היום בו נערך המבצר הוא יום חורפי וקר, מבטי המפקדים הם קרים, המבצר אפור, כומתתו ופניו של המפקד עוטות גוון אפור בסיום הסיפור. מופיע בסיפור מוטיב החום, ומופיעים בו מוטיבים נוספים.
שנית, כל המוטיבים הללו נקשרים בדמויות, בחי ובדומם. הקישור בין המוטיבים לבין מרכיבי העולם השונים נעשה באמצעות מטאפורות, מטונימיות, שמות סמליים, אירועים, וכן הלאה. כך, למשל, נקשר מוטיב הציפור בדמותה של טאניה – פירושו של שמה ברוסית הוא "יונה"; המספר מכנה אותה "נערת הציפורים"; על התיבה בה שומר פלג את תמונותיה מאויירת ציפור, ועוד. כמו-כן, בטאניה נקשר מוטיב האור והחום – עיניה מתוארות כ"מאירות"; צמר אפודתה מתואר כ"חם"; היא מתוארת כ"משולהבת"; ושערה מתואר כ"בוהק" וכ"קולח כנחלים דלוקי שמש", ועוד. כך גם באשר ליתר המוטיבים וליתר הדמויות. כלומר, המוטיבים מתקשרים במרכיביו השונים של הסיפור, הן באופן מפורש והן באמצעים רטוריים שונים, באמצעות דימויים וציורי-לשון, באמצעות שימוש באלוזיות ובשמות טעוני משמעות, באמצעות הקשרים עלילתיים, וכן הלאה.
המוטיבים השונים מקיפים את העולם הבדיוני שבסיפור לתחומיו השונים: אדם, חי ודומם. השיתוף בתכונותיהם של תחומי עולם שונים מרמז למהויות מופשטות, שהגילויים המוחשיים שלהן בעולם הם רק סימנים שלהן. אשר על כן, נפרשת בסיפור רשת מסועפת של אנאלוגיות בין הגילויים השונים של המהויות הללו, והיחסים בין מרכיביו השונים של העולם הבדוי מבטאים בו מערכת מורכבת של יחסים בין מהויות מטאפיסיות. כך, למשל, נקשרו במהלך הטקסט בטאניה מוטיבים שונים – מוטיב העוף, מוטיב החום והצבע, מוטיב המחול, ועוד. כיוון שכך, מסמלת דמותה של טאניה יצוג של מהות מופשטת כללית: המהות "החיובית", אשר היא קשורה בציפור-הקרבן, בטבע, בחום, בצבע, בתנועה, בחופש וביכלת להמלט. מהות זו נקשרת באופנים מסויימים גם בפלג, וכן היא נקשרת בגילויים שונים של הטבע שנזכרים לאורך הסיפור. דמותו של המפקד, לעומת זאת, נקשרת במוטיבים שונים ובונה דגם של מהות מנוגדת: המהות "השלילית", אשר היא קשורה בצייד-הממית, הקר, המנצל, המשפיל, האפור. גם מהות זו נקשרת בפלג, באופנים אחרים, והיא נקשרת בגילויים אחרים של הטבע ושל המבצר. מערכות היחסים המורכבות בין הדמויות השונות בסיפור מסמלות באופן זה מערכות יחסים בין מהויות מופשטות הקיימות בעולם.

אם כן, ברובד הסמלי, בדרכים רבות, נבנה דגם של מערכת כוחות ושל מערכת יחסים בין מהויות מטאפיסיות, והמימד הקוגניטיבי בו מלמד את הקורא אמת כלשהי אודות המציאות הכללית ביותר – אין הוא מחווה עמדה אידאית, מוסרית, או אידיאולוגית באשר למציאות קונקרטית ובאשר לרקע ממשי. נהפוך הוא, ברובד הסמלי של הסיפור פועלות שתי מהויות, שהאחת נתפסת כשלילית והמנוגדת לה נתפסת כחיובית, אך קיומן והיחסים ביניהן הם מטבע העולם, ואין בכוחן של אמונה, מערכת כללי מוסר או אידיאולוגיה חברתית להועיל ולשנות את מערך הכוחות הזה. זהו יצוג ממשות הנבנה באמצעות יחס אילוסטרטיבי, ואשר איננו עוסק בנושא חברתי כי אם בנושא קיומי, אוניברסלי, אקזיסטנציאליסטי – ובונה סיטואציית יסוד החוזרת באופן מעגלי ובגילויים שונים בכל היבטיו של העולם ובכל מרכיביו. סיטואציית היסוד, או סיטואציית התשתית הזו, היא מערכת היחסים בין מהות הצייד לבין מהות הקרבן.

לסיכום, הסיפור "נמרוד גיבור ציד" מציע לקורא דגם של העולם והבנה חדשה שלו. בשני הרבדים של הסיפור – הן ברובד הריאליסטי והן בורבד הסמלי – נבנה יצוג ממשות, אם כי בכל אחד מהם הוא נבנה בדרכים שונות ובונה דגמים שונים של המציאות. ברובד הריאליסטי נבנה בו יצוג ממשות באמצעות יחס רפרזנטטיבי, בדומה לממשות, ומובע בו מסר חברתי ואידאי אודות רקע ממשי קונקרטי. ברובד הסמלי של הסיפור נבנה בו יצוג ממשות באמצעות יחס אילוסטרטיבי, על ידי הסמלה והמחשה של מהויות מטאפיסיות מופשטות, ונבנה בו דגם אקזיסטניצאליסטי ואוניברסלי של מהות הכוחות הפועלים בעולם.

1. בכי, מאת אהרן מגד, מתוך: אסופת סיפורים. בין בדיון לממשות – סוגים בסיפור הישראלי ליקטה: ארנה גולן. הוצ' הקיבוץ המאוחד 1983. (עמ' 7-14). ^
2. נמרוד גיבור ציד, מאת יצחק אורפז, שם. (עמ' 81-90). ^
3. "אותו רישול שנהג בעצמו ובלבושו, נהג גם בדירתו" (עמ' 7). ^
4. "בחור נמוך-קומה היה, אך בעל מבנה מוצק. רגלים שריריות וידים שדמו לאתים. (עמ' 7). ^
5. "הוא היה ממעט בדיבור, וכשדיבר היו הדברים מבוללים […] כיון שנהג פחיתות בעצמו, בהילוכו ובארחו, במשאו-ומתנו עם הבריות, לא היו הללו מרחמים עליו" (עמ' 7). ^
6. "קמצנותו היתה מזעזעת. היה מונה עודף עד לפרוטה האחרונה וחוזר ומונה. לא מעשן, לא שותה, נזקק לעתים רחוקות לשק"ם, ובערבים שאנו יוצאים לבלות במושבה הסמוכה נשאר הוא שכוב פרקדן" (עמ' 55). ^
7. "בחור כחוש בעל שפמון דק […] צוארו דק […] שפתיו קמוצות ונשוכות" (עמ' 55). ^
8. "דיבורו בתת-קול […] בבואו לגדוד הציב לעצמו מיטה מתקפלת, קצת הרחק מן האחרים, ובשעות המנוחה שכב עליה, ישן, קורא או נובר בנירות. בתוך ימים אחדים כבר ידענו כולנו שענין לנו כאן בברנש שתקן, ציקן ומר-נפש" (עמ' 55). ^
9. למשל: "היתה שם מיטה שמעולם לא הוצעה, שולחן חיגר, דהוי-טבלה, שהופקע מרשות-הרבים, כיסא אחד ותיבות מספר ששימשו לצרכים שונים" (עמ' 7). וכן: "חדר האספקה, ממלכה זו שהוא שליטה היחיד, דמה יותר לבית-נכאת מאשר למחסן כלים. החפצים היו סדורים על גבי האצטבאות שורות-שורות ותאים-תאים" (עמ' 8). ^
10. "דרגות הפליז הקטנות זיוותו את כתפיו משל היו אחוזות בבשרן" (עמ' 55), וכן: "[…] ויביטו בפלג השכוב פרקדן וראשו כבוש בספר "מדע דמיוני" (עמ' 60), וכן: "[…] ומצאתי את פלג מצחצח את נעליו הצבאיות" (עמ' 60). ^
11. "הוא משך מתחת למיטתו ארגז-ברזל קטן, נעול, פתחו במפתח, ומתחת לערימת נירות וחפצי-לבוש שלה והעלה תיבת-עץ קטנה שחורה, מקושטת ציור סיני בכחול וצהוב עם ציפור, ענף ופלג מים. ארכה לו השעה מעט עד שהתיר את הסרט שקשר אותה מסביב ובמצולב והתאים בה מפתח זעיר תלוי ברצועת עור דקה. כמובן: שוב תצלומים של אחותו […] היו עוד תמונות, תמונות הרבה, הן היו סדורות לפי סדר צמיחתה של טאניה […] לא היתה שם אף תמונה אחת שלו עצמו" (עמ' 62-63). ^
12. "[…] הוא החזיק בהן בכל אצבעותיו. וכף-ידו קטנה, לבנה, כמו שף אותה באבן. והעור עליה מקומט מאוד, אלפי קמטוטים זעירים. כידו של איש זקן, שרגילה לשמש" (עמ' 62). ^
13. "[…] ואף-על-פי-כן לא ראוהו מפנה את ראשו בלא להסב עמו את כל גופו" (עמ' 55). ^
14. "[…] צל עוף פורש-כנפים ונעלם. ראיתי צלם מעופף, נפרד מגוו הצנום המקפץ של נמרוד" (עמ' 66). ^

« הכתם הקודם — הכתם הבא »

קטגוריה: בין בדיון לממשות

תגובות

תגובות בפייסבוק על "נמרוד גיבור ציד: איפיון הדמויות ויצוג הממשות"

כתוב תגובה

נמרוד גיבור ציד: איפיון הדמויות ויצוג הממשות

תגובות

אודות

קטגוריות

תגובות אחרונות

כתמים אחרונים

אתרים שכתבתי בהם

להירשם לעידכונים בדוא"ל