האדם החתול והסיפור הפנטסטי

פורסם בתאריך | 6 באוקטובר 2013 | אין תגובות | תגובות בפייסבוק

האדם החתול והסיפור הפנטסטי

מבוסס על מטלת מנחה בקורס "בין בדיון לממשות: סוגים בסיפור הישראלי", האוניברסיטה הפתוחה

את הסיפור "אדם-חתול"1 של יצחק אורן ניתן לסווג כסיפור פנטסטי.
המאפיין הראשון של הסיפור הפנטסטי, הוא שמופיע בו אירוע בלתי טבעי על רקע מציאות דמויית-ממשות. העולם המתואר בסיפור "אדם-חתול" הוא עולם דמוי-ממשות, והוא נבנה על רקע ממשי. מיד בפתיחת הסיפור נאמר שמותו של יורי צ'סטנוב התפרסם בעיתוני הבוקר, ברדיו ולאחר מכן בעיתוני הערב2. בפסקה הבאה מסופר שהוא היה מדען מפורסם שקנה לעצמו שם עולמי3. דברים אלה תואמים את היכרותנו עם העולם הממשי – נהוג לדווח בכלי התקשורת השונים על פטירתם של מדענים מפורסמים, שתגליותיהם היו חשובות והקנו להם מעמד מכובד. האנתרופולוג נזכר בשמו המלא, וזהו שם רוסי מקובל, וכן נזכרת העיר מוסקבה4. בהמשך מסופר על פגישתו של המספר עם יורי צ'סטנוב במסגרת ועידת אנתרופולוגים בינלאומית5. אף עובדה זו מוכרת לנו מן הממשות, שהרי כנסים מדעיים בינלאומיים הם דבר שכיח ומצוי. מן השיחה שבין המספר לבין צ'סטנוב ניתן להסיק שמדינת ישראל הייתה בשנותיה הראשונות6, ובהמשך הדברים אף נזכרת במפורש השנה 1950 7, בה שמע צ'סטנוב לראשונה על איש פרא ביערות הטאיגה. כלומר, הסיפור בכללו נבנה על רקע של מציאות דמויית ממשות, ואף על רקע היסטורי ממשי.

אולם, כבר בשלב מוקדם של הסיפור מופיע אירוע הנוגד את חוקיות הממשות. מסופר שצ'סטנוב גילה בצפון סיביר מין של אדם שאיננו מוכר למדע ולאנושות – האדם-חתול8. מסופר שהתגלית עוררה הד רב ועניין רב בקרב אנתרופולוגים והקנתה לצ'סטנוב פרסום רב. בהמשך הדברים מצטט המספר את דברי צ'סטנוב, המתאר את אופן גילויו של אותו אדם, אשר היה ממין ביולוגי אחר וזר למדע, בעל מידות גוף גדולות באופן חריג, מתבודד ביערות בחברת זאב וכן הלאה9. אם כן, מוצג בסיפור אירוע הסותר את חוקיות הממשות ואיננו מתיישב עם ידיעותינו על העולם הממשי. אולם, אירוע זה מוצב על גבי רקע דמוי ממשות ובמסגרת הנמקות סיבתיות מסתברות, מלאות ריאליסטית, רקע ממשי וכולי.

דבר זה מוביל למאפיין השני של הסיפור הפנטסטי: בסיפור הפנטסטי מתעורר בקורא היסוס בין מסגרת ההסבר המופלא לבין מסגרת ההסבר המוזר. כיוון שהאירוע הבלתי טבעי מתרחש, כאמור, על רקע דמוי-ממשות, מתלבט הקורא האם אירוע זה התרחש בממש, במציאות הבדיונית של הסיפור או שמא אירוע זה איננו אלא רמייה, הטעייה או סילוף. כיוון שהעולם הנבנה בסיפור "אדם-חתול" הוא בעיקרו עולם דמוי-מממשות, הרי שהקורא מתקשה לקבל את האירוע החריג כאירוע שהתרחש במציאות הבדיונית כפשוטו. מחד, אין המספר מדריך את הקורא להטיל ספק באמינות המידע הנמסר מפיו. בלשון אינפורמטיבית ונייטראלית הוא מדווח שגילויו של ה-Homo-Felis הוא שהקנה לצ'סטנוב את מעמדו. הוא מספר על ועידה בינלאומית שהשתתף בה, אשר כלל האנתרופולוגים שנכחו בה ציפו בכיליון עיניים להרצאתו של צ'טסנוב אודות גילוי מין האדם החדש10. מתקבל הרושם שהקהיליה המדעית ככללה קיבלה את הגילוי כמהימן. בהמשך הדברים מצטט המספר באריכות, מילה במילה, מפיו של צ'סטנוב, את שחזור תהליך הגילוי של האדם-חתול. כל פרטי התיאור, למעט התופעה החריגה עצמה, מתוארים בלשון מדעית, על רקע ממשי, תוך הקניית הנמקות סיבתיות מסתברות לאירועים וכן הלאה11. כל העובדות הללו תומכות בהנחה, שגילויו של האדם-חתול אמנם התרחש במציאות הסיפורית. יחד עם זאת, עצם העובדה שהתופעה החריגה היא הגורם היחיד בטקסט המסכל קריאה ריאליסטית, מעוררת בקורא חשד, שמא מדובר בזיוף או בטעות. ההיסוס נבנה תחילה אף בשל העובדה שצ'סטנוב עצמו מסרב להאמין בקיומו של אדם-פרא12. בהמשך הדברים, מגלה צ'סטנוב למספר כי נוכח שהאדם שמצא ביערות סיביר לא היה אדם קדמון, כי אם אדם רגיל שחלה במחלה נדירה13. הסבר זה איננו סותר את חוקיות העולם הממשי. אם כן, מעורר הסיפור בקורא היסוס בין מסגרת ההסבר המוזר לבין מסגרת ההסבר המופלא.

המאפיין השלישי של הסיפור הפנטסטי הוא, שבסיפור זה ההיסוס בין שני ההסברים נשמר לכל אורך היצירה ואיננו מוכרע לכאן או לכאן גם עם סיום הקריאה. אם יכוון הטקסט בסופו את הקורא לצד אחת האפשרויות, אזי יסתיים הסיפור לאחר שההיסוס נפתר ונמצאה לו תשובה מחייבת. סיפור שכזה לא יהיה סיפור פנטסטי מובהק. היה והדריך הטקסט את הקורא להבין שבמציאות הסיפורית אכן נתגלה אדם קדמון חי ביערות סיביר, הרי שהמציאות הנבנית בסיפור איננה דמויית-ממשות, כי אם מציאות שיתכנו בה אירועים מופלאים, הסותרים את חוקיות העולם הממשי. אשר על כן, יהיה סיפור כזה סיפור פנטסטי-מופלא. מנגד, אם יתברר שהדבר לא קרה מעולם, אלא היה המצאה או סילוף – ולחלופין, אם יתברר שאותו אדם איננו אדם קדמון, כי אם אדם רגיל שהתבודד ביערות – אזי המציאות הנבנית בסיפור היא דמויית-ממשות ואיננה סותרת את חוקיות המציאות. אמנם, מתוארים בסיפור זה אירועים חריגים, מוזרים, בלתי שכיחים ובלתי סבירים – אולם אלו אינם אירועים מופלאים ועל-טבעיים, כי אם אירועים שבגדר האפשר. סיפור שכזה, אם כן, יחשב לסיפור פנטסטי-מוזר. אם, לעומת זאת, ישאר ההיסוס על כנו לכל אורך היצירה, וגם בסופה לא תתאפשר הכרעה חד משמעית לאחת ממסגרות ההסבר, אזי שניתן לסווג את הסיפור כסיפור פנטסטי מובהק.

לקראת סוף הסיפור, מדווח צ'סטנוב על השיחה שערך עם אותו אדם שנתפס ביערות סיביר. לדבריו, היה זה יהודי פולני אשר נלקח למחנה השמדה בזמן מלחמת העולם השנייה אולם שרד את השואה והיגר לאחריה לרוסיה. בהמשך, הוא נקלח לשבי במחנה עבודה סובייטי, אולם ברח גם משם, ומאז התבודד ביערות בחברת כלב זאב, אשר ברח מן המחנה ביחד איתו. לדבריו, אותו אדם סבל ממחלה נדירה, ממין המחלות הקרובות לאלפנתיזם, שגרמה לגופו לגדול באופן חריג ובלתי פרופורציונלי. הסבר זה הוא אמנם נדיר וחריג, אולם איננו סותר את הממשות – מחלות גדילה שכאלה אמנם אינן שכיחות במיוחד, אולם הן אכן קיימות בעולם הממשי וגורמות לצמיחה מעוותת ומואצת של איברי גוף שונים. העובדה שיהודים נלקחו למחנות השמדה והעובדה שאנשים חריגים נלקחו למחנות של עבודות כפייה על-ידי המשטר הסובייטי הן עובדות היסטוריות נכונות, המבוססות על רקע ממשי היסטורי עובדתי. האפשרות שאדם כלשהו לקה באלפנתיזם, איבד את משפחתו בשואה, נלקח למחנה כפייה סובייטי ולבסוף ברח ממנו על-מנת להתבודד ביערות סיביר – היא אפשרות מוזרה וחריגה ביותר, אולם איננה סותרת את חוקיות הממשות. מסגרת ההסבר אשר מציע צ'סטנוב לקראת סוף הסיפור, אם כן, היא מסגרת הסבר מוזרה, ולא מופלאה. אם היא תתקבל, ייחשב הסיפור לסיפור פנטסטי-מוזר.

אולם הטקסט משאיר את דבריו של צ'סטנוב בגדר אפשרות אחת לארגון אירועי הסיפור, ולא בתור אפשרות בלעדית ומחייבת. דבריו של צ'סטנוב ניתנים כציטוט מפי המספר. לאחר שהמספר מסיים לצטט את דבריו של צ'סטנוב, הוא חוזר בפרק ד' למסור את השתלשלות האירועים במבעו-הוא ומנקודת-תצפיתו, ומתאר את המשך השיחה בינו לבין צ'סטנוב באותה הפגישה. עובדה זו מדגישה את העובדה שהדברים שנמסרו מפי האנתרופולוג קודם לכן, נמסרו למעשה כציטוט מפיו בידי המספר, ומעוררת לפיכך חשד בקורא באשר למהימנותו של המספר – האם ציטט את דבריו של האנתרופולוג באופן מדוייק, או שמא סילף את הדברים, או בדה אותם מליבו?

בקריאה חוזרת, ניכר הדגש הרב שניתן לאורך הסיפור לסודיות המידע המצוטט מפי צ'סטנוב: "מכאן ואילך נקי אני משבועת-האלם שנשבעתי לו" (128); "מיום שנתאלמן מאשתו במסיבות טראגיות היה שרוי בלי אשה, וילדים לא היו לו מעולם" (128); "באותה ועידה היינו כולנו צמאים לשמוע את דבריו, אך על אף העבודה ש[הרצאתו של צ'סטנוב] נועדה להיות מסמר הועידה, לא נשא צ'סטנוב את דברו. על כל פנים, לא בפומבי" (128); "מכיוון שצ'סטנוב החמיץ את ההזדמנות שוב אין תקנה לדבר" (128); "השבע לי שכל שתשמע מפי הערב לא יעלה על דל שפתך" (130). בתחילת פרק ג' מודגשת סודיות הדברים בשנית: "ואולם את נפשו של האדם-החתול אינך מכיר. עליה לא פירסמתי דבר וחצי דבר. עליה יודע רק אני. אני לבדי. או, לפחות, עד כה ידעתי רק אני. בעוד דקות-מספר ידע עליה עוד אדם אחד – אתה. והרי כבר השבעתיך שיהיה זה עוד אחד בלבד" (132). בסיום פרק ג' מסתיימת החטיבה המצוטטת מפי צ'טסנוב בידי המספר. היא מסתיימת בדברים אלה: "באיסור חמור נאסר עלי להוציא הגה מפי ולהעלות על הכתב – ולו אף ברמז – שמץ ממה שסיפרתי לך עתה-זה. שתקתי ולא הפרתי את שתיקתי עד היום הזה. ומן היום והלאה אוסיף לשתוק עד יום מותי. בינתיים פרסם המכון לאנתרופולוגיה את כל הדו"חות על Homo-Felis ששלחתי עד ליום התאבדותו" (134-135). כלומר, שוב ושוב לאורך הסיפור מודגשת מאוד העובדה, שהמידע אשר המספר מוסר בסיפורו-זה, היה ידוע רק לו לבדו, ושאיש זולתו לא ידע ולא יכל היה לדעת אותו. כמו-כן, מדגיש המספר באופן מיוחד את שבועת השתיקה של צ'סטנוב, אשר נאות לחרוג ממנה פעם אחת בלבד – בשיחתו עם המספר. דגשים אלה בונים בסיפור את הרושם, שבמציאות הבדיונית דבר הגילוי של Homo-Felis הוא עובדה הידועה לכלל הציבור, והמספר טוען שרק הוא יודע לאשורה את האמת שמאחורי הגילוי. רושם שכזה עשוי לעורר את החשד שבמציאות הסיפורית, "האמת" הידועה למספר בלבד איננה אמת כלל, כי אם בדייה. כלומר, העולם הנבנה בסיפור הוא כזה שבו גילויו של Homo-Felis הוא עובדה ידועה ומקובלת, ואילו המספר מבקש לערער עליה. לשם כך, הוא נאלץ להסביר מדוע רק הוא ודווקא הוא מסוגל לערער על המוסכמה הזו.

חשד זה מתגבר בשל מספר תהיות שהטקסט מעורר. ראשית, מדוע דרש ראש המכון מצ'סטנוב לשמור את האמת בסוד? לפי דבריו, פורסמו הדו"חות אודות "האדם-חתול" רק לאחר שזהותו האמיתית כבר נודעה לו. מה גרם לראש המכון לפרסם דו"חות שקריים? האם היה זה בכדי לזכות בפרסום ותהילה? האם היה זה בשביל להמנע מפרסום של מחנות הכפייה הסובייטיים? הטקסט איננו מציע תשובה ברורה לשאלה זו. שנית, מדוע נאות צ'סטנוב לדרישתו של ראש המכון? הרי היתה לו לדבריו כוונה לקחת את "האדם-חתול" לספר ולחייט, ולגלות בפומבי את זהותו האמיתית. הוא ניגש אל ראש המכון על מנת לחשוף את האמת. אם כן, מדוע ויתר על גילוי האמת ושמר על שתיקה? הטקסט איננו מציע כל הסבר לשאלה זו. שלישית, אם אמנם קיבל את דרישתו של ראש המכון וגזר על עצמו שתיקה – מדוע החליט להפר את השתיקה דווקא מול המספר? במה נתייחד המספר שזכה להיות היחיד בעולם שהסוד נודע לו? גם לשאלה זו לא ניתן כל הסבר בטקסט.

ההיסוס בין מסגרת הסבר המופלא לבין מסגרת ההסבר המוזר נשמרת אם כן לכל אורך הסיפור ואיננה מוכרעת בסיומו לכאן או לכאן. היה ויקבל הקורא את דבריו של צ'סטנוב כפשוטם, יוכרע הסיפור לצד ההסבר המוזר ויהיה זה אפוא סיפור פנטסטי-מוזר. אולם הקורא עשוי לחשוד בדמותו של המספר כדמות בלתי מהימנה, אשר בודה את דבריו של צ'סטנוב מליבה ומספרת דברי שקר. אם כן, לפי מסגרת הסבר זו, במציאות הבדיונית הנבנית בסיפור אכן גילה צ'סטנוב אדם קדמון חי ועובדה זו ידועה לכלל הציבור. המספר מבקש לערער על המוסכמה הזו, אולם הוא איננו מהימן. המציאות הנבנית בסיפור היא אפוא מציאות הסותרת את חוקיות העולם הממשי. לפי פרשנות זו, אם כן, יובן הסיפור במסגרת ההסבר המופלא ויהיה זה סיפור פנטסטי-מופלא. מכיוון שלא ניתן להכריע באופן חד משמעי לכאן או לכאן, הרי שהסיפור הוא סיפור פנטסטי מובהק.

עניין זה מתקשר לשני מאפיינים נוספים של הסיפור הפנטסטי – האחד הוא הנטייה להעמיד מספר דמות. ההיסוס בין ההסבר המוזר לבין ההסבר המופלא נובע מחוסר מהימנותו של המספר. מספר דמות, הפועל במישור אחד עם העולם הבדוי ביצירה, עשוי לשגות בהבנת המציאות הנגלית לעיניו, או אף למסור אותה באופן שגוי, מסולף או מעוות – בין אם בשל תמימות ובין אם בשל עורמה. כך או כך, על-מנת שיווצר היסוס בקורא, יש למסור את הסיפור מפיו של מספר אשר ניתן לפקפק באופן בו הדברים נמסרים מפיו. בסיפור "אדם-חתול", כמו בסיפור הפטנסטי על-פי רוב, יש אמנם חשיבות מיוחדת לבחירה במספר דמות, שכן מתעורר בקורא היסוס כאמור באשר למהימנותו.
המאפיין האחרון של הסיפור הפנטסטי הוא החשיבות המיוחדת שיש לרצף האירועים בטקסט, ולקריאה רציפה של הסיפור כסדרו. מיד בפתיחת הסיפור מסופר על אירוע בלתי טבעי שהתרחש בעולם הבדוי14. יש בכך קביעה של חוקיות חלופית, המבססת את מסגרת ההסבר המופלא. במרוצת הטקסט הולך ומתחזק מעמדו של ההסבר המופלא: עם ההתקדמות בקריאה נוספים פרטים רבים יותר ויותר התומכים באפשרות שאכן נתגלה מין חדש של אדם, והסיפור מאשש את ההבנה שהמציאות הסיפורית איננה דמויית-ממשות בכל, ושיתכנו בה אירועים השוברים את חוקיות הממשות. כך, למשל, מסופר על באי הוועידה הבינלאומית שציפו לשמוע את הרצאתו של צ'סטנוב15, מסופר על גילוי העקבות של האדם-חתול16 ולבסוף על גילויו של האדם-חתול עצמו17. צ'סטנוב מספר על הבדיקות המדעיות שערך באדם שמצא ועל פרסומים מדעיים שהתפרסמו אודות מבנה גולגלתו, מבנה איבריו וכן הלאה18. רק לקראת סופו של הסיפור ניתן הסבר חלופי – ההסבר המוזר – המפרש את כל העובדות שקדמו להופעתו ומנמק אותן מחדש באופן דמוי-ממשות19. מצד שני, הדברים האחרונים המצוטטים על-ידי המספר מפיו של צ'סטנוב מעוררים חשד באשר למהימנותו של המספר, וגורמים לקורא להעריך מחדש את כל מעשה הסיפר ואת כל ציטוט דבריו של צ'סטנוב בידי המספר. סיום הסיפור אף מעלה שאלה באשר להנמקות למעשה הסיפר עצמו, כפי שיוסבר להלן, ומשאיר את הקורא בהיסוס ובחוסר ודאות בין שתי מערכות ההסבר המנוגדות.

עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא העובדה שהסיפור איננו מאפשר קריאה לירית או אלגורית של האירועים החריגים המתוארים בו. אילו היו האירועים החריגים בגדר ציורי-לשון, מבעים מטאפוריים, סמלים או אלגוריות, אזי היה הסיפור נקרא באופן שונה, אולם אין בטקסט משום הכוונה לקרוא את הדברים אלא כפשוטם, כאירועים שנתרחשו בממש במציאות הבדיונית בסיפור.

בסיום הסיפור מסתבר שאת הכינוי "אדם-חתול" העניק צ'סטנוב לאדם שחקר בשל הבנה שגויה של שם משפחתו היהודי – כ"ץ. עובדה זו מעודדת את הקורא לבחון מחדש את התמה היהודית לאורך הסיפור בכללו, ומסתבר שנבנה בסיפור ניגוד בין מוטיב יהודי לבין מוטיב רוסי: המספר שומע על מותו של צ'סטנוב ברדיו – כמסתבר, בעת שהותו בישראל, ואילו הפטירה עצמה מתרחשת במוסקבה20; צירי המשלחות בוועידה הבינלאומית ביקשו להאזין לנאומו של צ'סטנוב ואילו דווקא חברי המשלחת של ברית-המועצות סרבו לשנות את סדר-היום לשם כך21; כשפגש המספר את צ'סטנוב הוא פנה אליו ברוסית22, ותוך ציטוט של משורר רוסי נודע23, ואילו השאלה הראשונה ששאל צ'סטנוב את המספר היא – האם הוא מישראל24; המספר תוהה בינו לבין עצמו אם צ'סטנוב הוא יהודי, אבל נוכח שאיננו25; בשיחתם הוא מדגיש שמדינת ישאל היא מדינת היהודים26. בהמשך מסתבר ש-Homo-Felis היה אף הוא יהודי, שהיה מוכשר עד להפליא וחשבוהו לילד פלא27. מסתבר שהוא היה ניצול שואה ושנרדף על-ידי המשטר הסובייטי. המכון לאנתרופולוגיה של ברית המועצות, לעומת זאת, מצטייר באור שלילי ביותר בשל פירסום דברי שקר ובשל סילוף מדעי. יש להדגיש שוב, שלמרות נוכחותה של התמה הזו בסיפור – אין בה משום הכוונה לקרוא את הסיפור כסיפור אלגורי, ואין משתמע ממנה שיש לקרוא את הפרטים בעולם הבדוי כסמלים.
מנגד, עשויה התמה הזו לחזק בדרכה כל אחת ממסגרות ההסבר של ההיסוס בין המוזר למופלא. במסגרת ההסבר המוזר, מסתבר שצ'סטנוב בחר לגלות את סודו למספר דווקא בשל יהודותו, ומשום ש-Homo-Felis היה יהודי נרדף, שחווה חיים טרגיים כיהודי שהגורל התאכזר אליו. במסגרת ההסבר המופלא, לעומת זאת, ניתן לחשוד במספר שכל מטרת הסיפור היא להכפיש את המשטר הסובייטי, את המדע הסובייטי, את שמו של אנתרופולוג שהיה מפורסם ונערץ. ניתן לחשוד בו שכל מעשה הסיפר נעשה מתוך גאווה יהודית ומתוך תחרות – שהרי המספר מציג גם את עצמו כאנתרופולוג. כלומר, סיום הסיפור מאיר באור חדש את הסיטואציה האפית ומציע הנמקה חלופית לעצם המוטיבציה למעשה הסיפר.

לסיכום, אלה הם מאפייני הסיפור הפנטסטי המופיעים בסיפור "אדם-חתול":
א. מתרחש בו אירוע בלתי טבעי על רקע מציאות דמויית ממשות.
ב. הדבר מעורר בקורא היסוס בין מסגרת ההסבר המופלא לבין מסגרת ההסבר המוזר.
ג. ההיסוס בין שני ההסברים נמשך לכל אורך היצירה ואיננו מוכרע באופן חד משמעי לכאן או לכאן גם לאחר סיום הקריאה.
ד. ההיסוס נבנה בין היתר בשל חשדות באשר למהימנותו של המספר. על כן נוטה הסיפור הפנטסטי להעמיד מספר דמות.
ה. ההיסוס נבנה בין היתר תוך חשיבות מיוחדת של רצף האירועים בטקסט. בקריאה של סיפור פנטסטי יש בדרך-כלל חשיבות מיוחדת לקריאה רציפה של הסיפור כסדרו.
ו. הטקסט מסכל קריאה מטאפורית, לירית, סמלית או אלגורית של האירועים החריגים המתוארים בו.
בשל כל הגורמים הללו, נכון לסווג את הסיפור "אדם-חתול" מאת יצחק אורן כסיפור פנטסטי מובהק.

1. "אדם – החתול", מאת יצחק אורן, מתוך: פני דור וכלב, הוצאת אוגדן, ירושלים, תשכ"ח 1968. ^
2. "הבוקר התפרסמה בעיתונים ידיעה בדבר מותו של יורי צ'סטנוב במוסקבה. הידיעה אושרה בחדשות הראדיו ואף חזרה בעיתוני-הערב" (עמ' 128). ^
3. "יורי צ'סטנוב קנה את עולמו כגדול האנתרופולוגים עם שגילה בצפונה של סיביר את Homo Felis – האדם-החתול" (עמ' 128). ^
4. ראה הערות 2-3 לעיל. ^
5. "שיחק לי המזל ובאחת הוועידות הבינלאומיות של האנתרופולוגים זכיתי לראותו פנים אל פנים" (עמ' 128). ^
6. "אתה מישראל? – שאלני פתאום […] והיא פורחת? – שאלני. – מתפתחת – עניתי במאופק" (עמ' 129). ^
7. "השמועות הראשונות על הימצאו של איש-פרא ביערות הטאיגה הגיעוני ב-1950" (עמ' 130). ^
8. ראה הערה 3 לעיל. ^
9. "לבי סמוך ובטוחכי תכונותיו של Homo Felis נהירות לך מן הפירסומים המדעיים הרבים. ידועים לך ממדי-הענק של אבריו, מבנה גולגלתו, הדומה לזו של חוליות-המעבר הנדירות שבין קוף לאדם, שיניו הארוכות, ניביו החדים וכו'" (עמ' 132). ^
10. "באתה ועידה היינו כולנו צמאים לשמוע את דבריו" (עמ' 128). ^
11. למשל: "הצטיידנו בכל הדרוש, כגון פרווה מתקפלת העשויה לשמש אוהל בשעת הצורך, שני רובים, מלאי של כדורים, מזון ודלק" (עמ' 130-131). ^
12. "בתחילה לא נתנו אמון – אשתי ואני – באגדות על ענק-פרא המשוטט כביכול ביער בחברתו של זאב" (עמ' 130). ^
13. "Homo Felis נולד במזרחה של פולניה והיה בן למשפחה יהודית אמידה […] סמוך לגיל ההתבגרות חלה במחלה משונה, כפי הנראה ממין המחלות הקרובות לאלפנתיזם" (עמ' 133). ^
14. ראה הערה 3 לעיל. ^
15. ראה הערה 10 לעיל. ^
16. "עקבות כפות-רגליו של אדם וסמוך להם עקבות טלפיה של חיה" […] "כף-רגלו היתה גדולה כמעט פי-שנים מזו של אדם ממוצע בן ימינו" (עמ' 131). ^
17. "דמותו של ענק-אימים, שכל פניו וגולגלתו מכוסים שיער מגודל פרע, חלפה לרגע לנגד עיני" (עמ' 132). ^
18. ראה הערה 9 לעיל. ^
19. ראה הערה 11 לעיל. ^
20. ראה הערה 2 לעיל. ^
21. "רוב הצירים דרשו לשנות את סדר-היום. […] למרבה-הפליאה הרי דוקא המשלחת של ברית-המועצות עמדה בתוקף על כך שהועידה תנהג בהתאם לסדר-היום שנקבע מראש" (עמ' 128). ^
22. "מותר לשבת? – שאלתיו ברוסית" (עמ' 129). ^
23. "ידיד יחיד בא ערב-ערב, / בתוך כוסי נשקף דומם. היתה זו מובאה משירו המפורסם ביותר של המשורר הרוסי בלוק" (עמ' 129). ^
24. ראה הערה 6 לעיל. ^
25. "הירהרתי בכל מה ששמעתי על יהודי ברית-המועצות המחפשים מגע עם ישראלים […] חוכך הייתי בדעתי אם יהודי הוא או לא" (עמ' 129). ^
26. "כן. מדינת ישראל היא מדינת היהודים" (עמ' 129). ^
27. "Homo Felis נולד במזרחה של פולניה והיה בן למשפחה יהודית אמידה. עד גיל ההתבגרות היה נער אנין-נפש ועדין-גוף, מוכשר עד להפליא (הוריו, מוריו ומחנכיו חשבוהו לילד-פלא), חולמני ומעמיק-חשוב" (עמ' 133). ^

« הכתם הקודם — הכתם הבא »
קטגוריה: בין בדיון לממשות

תגובות

תגובות בפייסבוק על "האדם החתול והסיפור הפנטסטי"

כתוב תגובה





  • אודות

    אהלן, קוראים לי נירוס.
    הבלוג הזה הוקם במקור בשביל לתת במה לעבודות שאני כותב ומגיש במסגרת הלימודים. בינתיים הוא התרחב ויש בו גם כתמים אחרים. תהנו, תירשמו לעידכונים בדוא"ל, ותשאירו תגובות :-)

  • קטגוריות

    כתבים
    לימודים
    מוזיקה
    עיצוב

  • תגובות אחרונות

  • כתמים אחרונים

  • להירשם לעידכונים בדוא"ל

    שלח את כתובת הדוא\'\'ל שלך ומעכשיו תקבל עידכון בכל פעם שיהיה כאן כתם חדש.