לדפנה
פורסם בתאריך | 2 במאי 2019 | בקטגוריה | שירים
בדֹפנה של ערמת המוץ
שתי מרות רודפות שלום:
מרת כתנה וגברת בוץ,
מרותיים בנות קשות-יום.
גברת בוץ כולה רוטנת:
"כבר קמטים עוטים פניי.
בי שמש רגבים נותנת
ושונאיי דורכים עליי."
אך כתנה עונה בנחת:
"אל נא לך לבכות, מרה.
שמש – אור וחום שולחת
ושדותיי רודפים אורה."
אך קרקע קשה, כועסת:
"שרשי שדותייך בי חופרים
ופוצעים עורי. נמאֶסֶת
כבר אני מממזרים!"
שוב כתנה רכה, מנחמת:
"מאכל הם לפרות."
אדמה: "שונאת אותן! בנות רפת!
רגבַיי תמיד רומסות!"
מדֹפנה של ערמת המוץ
דַפנה – קשוחה ועצבנית –
בועטת בקרקע בכוח,
שתשתוק כבר. בכיינית.