תומו של גדי
פורסם בתאריך | 2 במאי 2019 | בקטגוריה | שירים
תהא נא זו המחשבה
כתומו של גדי.
משל לקרן יתומה בעלטת היער,
נרעדה בין יללות תנים:
לו תהא המחשבה אומללה בין קרנות אין-ספור,
בין מחשבות אורה ופעיות גדיים.
עת יום ניסן קופח,
קרנות אין-ספור על גו מזל רפה,
את אובך היום מפלחות פעיות,
וישחט השוחט לטלה.
משל לנדוד יתומה,
שוחטו הוריה לנגד עיניה בוכות:
נודדת שנתי אלי יער אפל.
בלובן הכפור של דצמבר
נודדים יחפים על שלגי הכיבוש.
משל למוט-רועים נעקר מן היער,
מאבד שפיותו על גו גדי נאבד,
כלבים ישולחו ביחף שעייף,
כדור מפלח נודד שמעד.
תם ולבן וסכין חלודה בו
צרה, מתמשכת, חותכה יערות,
נושאה בקרונות אלפים, מורעבים,
פועים מפאת קור בתפילה לקרנות.
לו תהא בי אף קרן אחת נרעדה
להשיב רוח בהלך ימות.
עת לובן קרן-סהר,
כשה,
בשמי מזלות כוכבים אין-ספור.
הן ברי המזל כבר לבנו משום מוות,
נודדים אל רקיע אפל,
את פניהם מקבלים מלאכים בשחור
בתרועת חצוצרות וקרנות.
ובילל.
תהא נא זו מחשבת האימים
כתומו של גדי.
משל לחיוורון גופה,
נעלם מבעד לשחור אלפי תולעים:
לו תחוויר המחשבה בהימלאה קרנות,
כלובן מלאכים. וכתומו של גדי.