מראות לאינסוף
פורסם בתאריך | 2 במאי 2019 | בקטגוריה | שירים
מראות לאינסוף.
(במעגליה של מנסרת אמייל מזוכזכת,
משולת מצריים בקברה פרעוני חמה
הנזהרים מנה צבעי יסוד;
פורחות בועות סבון)
הן אינן משכמותה. מראות לאינסוף.
אילמות וקשות הנה.
מביטות ומובטות בעגמומיותן החודרנית,
כבוחנות: מי תטרים בנטותה.
ולא תסובנה.
אמריקנים ופריזמות, יש בם היכולת
להזהיר זהבחומיותו של חול
לכדי פסים וכוכבים.
תניני נא לנגה. הניחיני ממורכי זה ואגה.
זבלגן שכמותי, זורר וזב אובדנך
לעטות עין מגשמך הרב
והקרבה, אלוקים שבשמיי, הו הקרבה הזה,
הריך זגתא משועממה המטילה בי
אין, ואך מידה קלה של אדש.
כשלחופה מזגוגיתא של אוקיינוס,
כמזדה של פירמידה מצרית.
ואני הלא הנני עב כל-כך
ובלהבת חמה ממך פשיתי עולמים.
תוחלת שאולי היה הייתה בי
נתאנה זה מכבר
ויהביי מדנדנים את כסילותי בלהג:
לוקחת ממשכיות לבב.
אלוקים שבשמיי, לקוח לוקחת כהוגן.
בועות סבון פורחות בפרדסי אדר.
אשמתי עד לבלי נשוא, לא כן?
נוטרות עיני מדבר בקבת נוודים
שנקותיה כרעו בצמא אי במישרי טרשים
של חול עכור
והיא ריקה מחלב. כבליעתה
שיטה עמומה של שבט בשפכיהן,
כי דלים וסכורים הנם למכביר.
מסתמא אשמתי.
ואת נקה, טליה שלגית וחסודה, עד לבלי נשוא.
דומה עליי כלוא חמה בגל טובעת,
אילו רק קיוותה להינצל, או אז הייתי שש להצילנה.
מלטי אחזך בי כי אגוועה לט.
באלף זהרורים של מו עצמיותך
שבוך אני אלייך ואחיזתך אותי שוררת בי מאוד.
מלטיני מאחזך למען אדווה ענוגות.