היערן ובת היער

פורסם בתאריך | 1 במאי 2019 | בקטגוריה | סיפורים

צללים נרתתו בעובי אילנות, מרושתים ומשולחי ציפורן. רפרפו בכנפי עטלף, חלפו בשבך, רשרשו בעלווה, שחורי המיות משונות. עלמה בת מראיה של נועם צנחה לישב. קרעי מחלפותיה שחורים ורפויים, והיא צנופה ומרושלת לשול פלג, מימיו זלגו פניניים, נהו בתוגה, נתאדוו כילל תן – ארוכים ארוכים. עלטה נאמשה בלב יער, ערפילים עדויים גהו חרישית, רחשים עצובים כתפילה. גזעים אהו באנקה עמוקה, בשרנית ככאב. הד מעומם והלום נפעם במרחב. בֹה עיניה בהט סביבה באשון מחשכי אישוניו, דמותה ענוגה, עורבי שערה נשתלחו בדי רוח, מלוחלחים וברי אבחה. היא רוהה. זיקי מדנדנים קריסטליים של מעלה חוללו בזליגה הפלאית. בגלגלי המים הזכים, עלי בבואת נוחם פניה שבאשיח המפכה נזהרו חישוקי נצנוצים מחויכים של כיסופי מרום מיותם מסבה. ציפת מגעם של מים במים נאשדת מני זרם, צלול כשקיפותו, וזולפת עדי הזיית סכר, ומחול זהרורי הקריסטל בם טהור. כשפים לוטים, מסמאים, לאטו ביער. רשרוש נברני ושקוף חלש על העצים. ליל כבד רבץ.

אי משם הפסיע פנתר בקטיפת כפותיו, חתולי ואפל מחושך, סכיניו בורקים במבט ובשן. גירגורו אצילי ומפונק ורודף תנשמות באויר ההומם המפעפע בצמרות, המתלעלע במצמחים, בעליו בעקביו התדרך לאטו. יפה תואר שומר היער, עלם בר מידות ומבעו שטוף אוקינוס בזעפו, צלול וחופן סוד, קיבורות בריאות לו, גופו נאה ורוחו נוחה עליו. צעיר ופרוא ודף ניחוח בשרים הוא מהלך מסותם, אבירי כציד, חסון ושוקט. פזור מחשבה כילד. שריריו ניכרים בעד לסרבליו ובצעדו יזעו. מראיו בני דמותו של אחי וסנטרו מזופזף. היערן הוא ובחיק חייתו מודד מדי לילה כברותיו במנעליו הכבדים. תרני האורנים שלו המה ומכירם לנפשם. קולות הלילה רעים לו בבדידות עלומיו.

בהלכם והנה רחף הפנתר כבד, קימורו נסתמר, נסתבר קשבו. קול לא נשמע משכהו סטות מן השביל, השתבל בחוטים עשנים, מהוהים, זהיר ומחושב, תר כיוון, חלף בדבלולים פתלתלים, פטליים, חרף פקעות מטפסים, חמק בגדרות מצמחים מתפסים, הזדחל מדוייק וחד, ובעליו בעקביו התדרך פזור דעת. בהגדד עורו בקוצי קיסוסית בחבוקו כפות אלה נשתייט, פעמיו קלים וברק בסער הפרווה מוליכו מעמו. שרטיו החבירו והוא נמשה בשביל סתור, מוצף בכי צרצרים מזומזם עד בלתי התפש באוזן, שטוף ובלוע כהד. שקיטה איומה שאופה בחלל כריק, איננה מוגעת, מתעצבבת מדקרות מסמרים עלי גו. רחשים עצובים כתפילה. נטפי אגלי בורדו הנצו מסגילים מחתכיו כפריחת פרגים, נשיפותיו אדויות מני קור, זרועות אלונים בבריונות משולחת חבצוהו. היער היה קודר וצפון ונהייה מצועפת נוהר. מבין מעגלי החושך טפטוף בצבץ ונגוז. קליחה כחלילית טובת עומק דומה והצטלצלה. הפנתר בשחורו, בעוצם כוחו העצור, הנשלט, באוצל קטיפתו המטופחה, כשיבולת דאה בתר קול נעלם, חרץ בשבכת דוקרנים. חצץ במרבד מחטי אורנים, מונחה ופניו מועדות כיודע והיערן בעקבותיו בהלך תומו, זריז ובן בית כחיה. בניו, העצים, תמירים ובני הוד נענפו לקראתו יראים, כבדי צמרת, גזעיהם מעובים ועוטי סות קליפה, שרשיהם בקרקע נאנקו בכאבי מחזור וצימוח שרירים ופעימותיהם נהדדו באמש. עלטה שררה סביב ואד עשן וערפילי צף ושקע כצינה. בינות למחוגי השחור טפטוף בהיר הבליח. פכייה דקה, בתולית. ובהסט היערן עלוות היערה ותיגל עין. החתול לגם ריוויונו, הרחיץ פניו העלם והקרירות נצצה. פתע זקף החיה לשמע והוא, בשלוות חיותו חרצה קרן בוהרת ותפזורת מחשבתו התבדרה פרודות פרודות במסתרים ונשאב בהוויתו אל הזדה הזרוחה, בוהר הקרן הנחרצת. אלי מתק קול שירה נוגה ועדין. צליל חווריין שהתנגן מאי אופק, כמעט ואיננו נשמע. כשפים לוטים, מסמאים, זרמו ביער, רשרוש נברני ושקוף חלש לאל האילנות. ליל כבד רבץ.

זהירים נמסכו במורד הזרימה. כח טמיר מוליכם, טפיפותיהם לוטפות בפלג, גויהם דרוכים. שומר היער נתהפנט, מניין בא הקול, והוא הבליח ונחוד, ענבלי, קסום, דבשי, עצבונות צלולים נתנגנו בו, יפי עלומים כמוס ורגיש. הוא התלחשש, הזדמר, מפתה, כובש. פסיעותיו קלו ורחבו, משוך בבלי דעת, מתקרב בנתיב הזרמים. רוח צינות דגדגה בערפו, כינפתו, הפיחתו הלאה, והדרך נגולה לו מאליה, אשודה ונשטפת. אצטבאות השבך נכמשו לעברו, נחפנו כמגירות. קדור ניגר בפאתיו, להה ודשן והקול נתפעמן והרעיף, נפשה בכל כתמיסה, אך הבהיק בקרן חרוצה כחוט, כשירה דקה ובתולית, זכת ערגונות כבירים, מחליבי זימה, הבהיק כדבש אך נקוץ כלהב כוון. פעמיו נמהרו ורחפו, הוא נצוף, נשתייט, התאדוות הדברים עמדו, גלש בדש עיורון ליל. מכל העברים התנקזות פכפכה, נסערת, הולמת בתוף. צעדיו נפשקו, נדלגו, הוא נמהר ונמרץ, מטורף, מסוער, מתנחשל. השירה הלכה והתעצמה, יוקשת באויר, מתברדת בריבוא סכינים, צלולה, תהומית, כחלילית ומטביעה כמעמקי ים. מכל האופקים שפך בדיוני רהה לקראת לב, רטט רחוק גבר ונוסף, רגש, געש. רגליו נעופו, נאברו, עיניו עצומות, גופו לא יען לו, הוא עט, שעט, נלהט, פנתרו שחור משחור נמהל בעבריו, נתפוגג בטיסת מרוצו, נתדהה בדהרו בסביביו, וכל העצמים נמסכו זה בזה, נתמוססו מרותחים, מותכים, נתערבלו בערב, נחמצו. שצף דמיוני נהה לעומת ליבה. נהר וגדש מכל האופקים אל מרכז לא מובן. זינוקיו בנחל השפריצו, התיזו, טיפות נזדרנקו במערבולת אדירת מימדים, הסתפרלו מתוך זמזום, טסות, נזרקות, נבהלות, באפלה העמוסה המתכתשת נצרבת בלטישת הזמר הצומר, משולהב, יוקד כילל תן – ארוך ארוך. הוא בורק. עלומי נבדדות נצרמו מעמו רמים וצחים כצופר. צליל חד, מחטי, אינסופי, בן שריקה צרה ומפלחת הגיעו לעין המערבולת וכשל באשיח ומט ונדום.

הס.

דומיית אלחוט. קיפאון מוחלט.

שקט התפקק באזניים. אחר יצא. התפזר עם אבקנים במשב. שומר היער שח בשלולית כרוע ברך. רטוב. בלום.

אט לאט התלטפו צפרירים מפייסים. תוהו חפוי בא ונשתחרר. רוחו העצור נרווח. חמרמר וקודח נפרק, התנשף. פרפורי לבבו למדו, הלכו ונרגעו. בלאט נפקחו אישוניו. ליל כבד רבץ וצללים נרתתו בעובי אילנות. רחשים חרישיים כבכיית צרצרים התפתלו בעלווה על הקרקעית.

במים בינת העלם החלה נרקמת ושבה עטופה זכרון בלוי, חלום מנוחש עטויה, סותה ארגמנית ומופרעת. הוא רוהה. זיקי מדנדנים קריסטליים של מעלה חוללו בזליגה הפלאית. חשיכה הרצינה למו האשבל הנוגה, התכול ורשות נימי בדולח.

פיקותיו של היערן הרעידו מעט. חום וקור שיחקו בו בצמרמורות עדינות. הוא נשטח על שוקיו בתוכי גב. הייתה הכרתו נגבשת וברה לאיתנה פזור הדעת. ואך שיר ברקת יהלומי ובוהק צלח בה שיסע דרכה חרץ בוסס נגוהות וערגה כלחן עתיק עדי עד. הוא נקום מרוד ורעוע, זוכר לא זוכר איהו ופשרו, נתיצא מן היובל ונוצע סמוך לערבי הגדה, מרפקיו פשוטים לצדי קדקדו המושת על כפותיו הפשוקות ושכבו רבוע כעפיפון. מבטו בן בכוכבים. ובחלומו הצטיירה משכית נערה בכוכבי שמיים, עצובה ורכה. עצמות לחיים בהירות לה ותוויה ענוגים ובני רוך. שערה שחור ומשבים נוהים בו בתנודות דקות. עיניה גדולות ועמוקות וחשוכות מאוד, בשפתותיה חיוורון סגול. והוא שרוע כך באחד הנצנוצים ההם, הרחוקים, באור. בוהר מחליד באבנים זוהר מתקלף מן הקירות נוהר חלומי פושה במסדרונות ארמון. בצוהר זורחים רקיעים מן התכלת. תנשמות וליליות חלביות פולשות מבעדו ומעופפות בחדר. פושטות אותו את סרבליו ורוקמות לו פשתן ומשי וזהב לבן. יש והיא מתמסרת למחשבות המוות והיא יפה ושקופה כנימפה. נוראה כבת יער. היא דברה אליו בקול לא לה, בשפה נכריה, לא נודעת. רחשים עצובים כתפילה. הוא לטש בתמונתו המשתקפת באישוניה, דב ואזוק. כל חטאיה כומסו במבט. הוא נבהל מה, הסב לצדו, אך לפוט לשיגיון מארה צנח שנית בעזוז מבטה, בזהב החוצץ. הוא התחבק, התכדר, וכפות לשגעון מהרה נפל שוב בעזות מבטה, לחן מוכר לא מוכר לו, זכור וסמוא, התרומם בנימת קולה, חרוז ואכזר. היא ליחששה פתנית, ארסית, שבויית עצב ורוע. צינת דיקור אחזתהו. פחד טמיר ומצמרר הקפיץ את עמוד שדרתו. המים צלצלו בסיכותיהם. אמש שחור, מחניק, נשפך כדיו רותחת, כשמן מכונות מפויח ובאוש. הוא זינק על רגליו, דרוך וקשות, תעה לפנתרו האמיץ, המגן. מוראות כקרסים גדדו עורו, בתרוהו, חסרי רחם. דיוקנה התמוסס בכל העברים, מבטה חפור באישוניו המתלהטים, משתקפים באישוניה. שירתה מהדהדת ובאה ממרחקים כבירים, כהולם תוף, כהולם לב, כמפולת אדירת מימדים, רועמת באופק. קרבה כרמישת פתן, מרושעת כקריאת עורבים, משק כנפי עטלף. היא גואה והולכת, גועה וגוהה בדאיית ינשופים, בדהיית היער, מתגברת ורמה. זחילת נחשים מכל הצדדים. מתקדמים, מתכנסים אלי לב כדם, לעועים. שירה עצומה, גרומה, מצוקית. היערן רהה, אימה אחזתהו, בעיניה הטבועות בעיניו הבריקו סכינים, חדים כמשחרים לטרף. בחרדת מוות הוא נסוג, כושל, סב על עמדו והחל רץ. השירה באזניו צמרה, ברורה, מכשפת, רועפת. הוא טס חלף בטרפזי היער, הבזיק דרך קלונסאות ענפים. אופל גובר ועז, מצטופף לקראתו כריבואות חיילים. וכבול לצמאון מערה כרע כבתחילה לאזון מבטה, בספיר. הוא מעד ושח ונעצה מבטה בו עין לעין. מחייכת בטירוף פלצות, בלסת מסורגת ניב. הוא זינק על עמדו, מבועת, נסוג ונסוב ונמרץ כחץ בכיוון נגדי. השירה ליהטה, להבה כסירנה, כצפירה, כתריסר חלילים קסומים. היער דהה ונעלם והיערן שעט בו נכחו. קדור מחריף ועב, מתכנס לעומתו כעדרים בני בלי סוף. הכל מטושטש, מהוי. הוא דהר ונתקל בה למולו, ופנה במנוסתו ונטח בקורת גזע וחלוט נהדף בעדה. כל העצמים נכהו, התמוססו, והוא חלף דרכם כמו לא היו. החומר הטשטש ונמוג. סכיני העין בערו אליו מענף והוא מעד ומט, מבוהל ומסומר, מתנשם ומתנשף, רועד בעוית מהירה, מוקיזת דמע ואבוד בעלבון בערה נחבט לעד בצרות מבטה, ניצוצות חשמליה היציתוהו, פנתרית, חייתית, ציידת. טלפיה נכונו בענף. הוא התיז עצמו מהקרקע, נעמד אחור, לא יציב, מפוחד, הסתובב וקפץ בעדי עצים עלומים, רפוטים, נבלע בלשד העצמים המעורפל, המסוך, וחש בתנופתה המתנחשלת אליו, איומה ומפלחת כחנית. מכל האופקים הדף גוזמאי רכב לכדי אישון. רטט רחוק גבר ונוסף. רגש, געש. לבדו הוא מוצק ועובר ממריא דרך רפאי עצמים רץ והיא שרה לו, מלחששת, בלחן עתיק וממית. שומר היער ברח ובכל אשר פנה הייתה. הוא נפל וקם ונס והופיעה בכל אשר שילח מבטו. תמונתה היקיפתהו, כיתרתהו, גלשה עדיו כעשן ובעקביו דולק הפנתר. הוא נרדף בתזזית. כל הדברים נמהלו אלו באלו, נקצעו מנותצים, מנופצים, נתרססו בבליל, נתאבקו. זרם תמהוני נסע אלי גרעין. נסק ונסר לאל טבור מבוצק שבקרחת היער. הוא נאגף, נהדף לליבת הבריכה. אומלל ומסויט. הליל מעצים ורב, מתרכז לכבודו כגחינת המוני נחשים. צמיגי, שמנוני, סמיך. נבחש ונחלט כתמיסה. מתפרע, משתולל, מתקצף, נחבט, רועש, משתער כים. שומר היער נחוג על צירו. סב, סבב, רגליו חרוטות, בהונותיו קטומים. חג, עג, הסתחרר, התחשק, התמעגל. מיליארדי דיוקנותיה בכל מקום. מבטה אוחז מחזיק בו. הפנתר מקיף את האשיח בריצה. מערבולת ענקית הסתפרלה סביבו. שירת עגבים ויצרים הזדעזעה והכתה כיבבה, כילל תן – ארוכה ארוכה. צעקה, צרחה, צווחה, המריאה כספינת חלל, בשובלי אש ובתמרות אש.

שומר היער קפא על עמדו בלב העינה, המום, נשימתו עצורה בחזהו.
אישוניו מורחבים.
איננו חושב, איננו חש.

רק טיחת חייתו בו שהשטיחתהו במים הורגשה בזיע עפעף. שכובים ריקים כמות.

בתוככי היער, בעינות הליל, בחוגת התכתשות מסוערת, גדושת נצים ונדים, נברו טלפי בת היער בבשר היערן ובועת בדולח קברתם, מסוככת עליהם דממה מלאה. מצח למצח יקוד ועין לעין תישוק, והיו לאחד.
והיה הדמי אהבת אמת. עזה ממוות. שתוקה.

זיקי מדנדנים קריסטליים של מעלה חוללו בזליגה הפלאית. ציפת מגעם של מים במים משתייטת עלי זלף, צונן כצלילותו, ותז מסכר, ומחול ענבלי הזכוכית בם טהור. ליל כבד רבץ. נעם ואחי שכבו ריקים כמות. מצח למצח יקוד ועין לעין תישוק, והיו לאחד. והיה הדמי אהבת אמת. עזה ממוות, שתוקה. והיה דמע. כריות אצבעותיו לטפו לערפה. המגע רך ומלטף ובכרי האצבעות נועם. כיפת השמיים פתוחה מעליהם כהיכל שמימדיו לא ניתנים לשיעור. מאורותיה הקטנים מתבוננים בחמלה טובת לב, מחויכת. ערייתם החבוקה חלקה ואנושית מאוד.

אל תבכי, הוא אמר לה, אל תבכי. ואף בו רטבובית התמצמצה מה.
העיר התנהגה במנועים ראשונים של טרם שחר.
עונג שכוח ואגדת בלהות שכוחה ומישר הגג הפחוס, קהה אל מול הלילה כטיפה שתחתיתה משוטחת, כתבל זו, המקורה, וקרירות התפקקה בחלקיקי האוויר הקטנטנים.

להקשיב להקלטה שלי מקריא את הסיפור

|| כל הכתמים בקטגוריה: סיפורים ||