לוסיליה אהובתי

פורסם בתאריך | 1 במאי 2019 | בקטגוריה | סיפורים

לוסיליה, אהובתי, העוד אוהבת את אותי? שכן חש אני בטון היגוייך, בנימת דיבורך, בהסס שפתייך, חשש בקולך, חש אני בעינייך הפוזלות מעיניי כשמצהירה את על אהבתך אליי. אך זו אינה הכרזה, כי אם לחש מהוסס, שקר חבוי. התוכלי לעמוד על הלבנה, להכריז על אהבתך אליי?! למען ידע העולם כולו?! התוכלי להביט בעיניי בעוד טוענת את לאהבתך אליי?! למען אדע אני! למען אהיה מסוגל להאמין לך!

האם את אוהבת אותי? רק עני לי עוד על זו השאלה, רק אמרי לי. אבל אנא ממך, אל נא תאמרי לי 'כן', שכן אז אדע לבטח כי שקר בפיך. אנא ממך, אל נא תחסכי ממני את כאב האמת, משום שכאב השקר רב ועצום ממנו. אם תאמרי לי שאינך אוהבת אותי עוד, אשים את נפשי בכפי, אך לו הייתי מאמין שעוד רוכשת את רגש קסום לי, אמות לאט, אאבד את חיי, ונפשי תזרום אט אט אל כפך, אל לבך הקר, השקרי.

לוסיליה, אהובתי, העוד אוהבת את אותי? האם נמס לבך בים הרגשות הלוהטים כשמביט אני בעינייך ולוחש את שמך? היש עוד ערך בעינייך לדרך בה מביט אני בעינייך, לוחש את שמך? היש עוד ערך בעינייך אם אינך מביטה בעיניי. היש עוד ערך לאהבתך אם אינך מסוגלת להביט בעיניי ולהכריז עליה?

האם את אוהבת אותי? אנא ממך! עני לי על זו השאלה! אפול ארצה למען תאמרי לי זאת! אך מה הטעם, אם נמשיך לברוח זה מזו?! לא, לוסיליה, אני אישאר זקוף, אביט בעינייך ואוהבך, וזאת למען תאמרי לי אמת. אך אנא ממך, אל נא תאמרי לי 'כן', שכן אז אדע לבטח כי שקר בפיך. אם אמת היא זו, הביטי בעיניי, לחשי את שמי, הכריזי על אהבתך אליי, עמדי על הלבנה, למען ידע העולם! אמרי לי, לוסיליה, הכיצד מסוגל אני לאהוב אותך ואת אינך מסוגלת להצהיר על אהבתך אליי?

הו לוסיליה, נועדנו זו לזה! אנא הביטי בעיניי. רק זאת רציתי, לראות את עינייך, שהרי אהבתי את עינייך, שכן הן יפות כל-כך. רק לזאת אתפלל: לראות את עינייך שוב צוחקות לאחת מבדיחותיי, את שפתייך מחייכות קליל בביישנות, ולאחר מכן לוחשות את שמי, ונושקות לשפתיי.

הו לוסיליה, מדוע אוהב אני אותך? מכל הנשים בעולם דווקא את זכית לרגש זה שלי. מדוע? לעולם לא אבין, לוסיליה אהובתי, אך זוכר אני את עינייך הצוחקות לאחת מבדיחותיי, את שפתייך הלוחשות את שמי, ולאחר מכן נושקות לשפתיי. זוכר אני את הרגש החם והמתוק שנשפך מלבך אל פי בעת ששפתייך נשקו לשפתיי. זוכר אני שהתעלסנו, זוכר את התחושה העילית שהציפה את לבי אותה עת, את בשרי.

חלמתי עלייך רבות לאחרונה, לוסיליה, אהובתי. עלייך! חלומות טובים. אם מצבנו ימשיך להתקדם באותו הכיוון, עוד יהיו לי סיוטים. אינך חושקת בזאת, נכון, לוסיליה?

והנה אני צוחק כאן, בעוד לבי בוכה בכי מר ועצום, משום שאת אינך צוחקת עוד, אהובתי. הו לוסיליה, מה לא אתן ורק אוכל לשמוע שוב את צחוקך, שהרי הוא כשירה לאוזניי.

חשבתי, יקירתי. אהבתיך יותר משאדם מסוגל לאהוב, אך את חדלת מלאהוב אותי. את אינך מביטה בעיניי, אינך מצהירה על אהבתך אליי. הסס בקולך, חשש בנימת דיבורך. עינייך פוזלות מעיניי בעוד שאת לוחשת את שיקרך. חשבתי, יקירתי, אהבתיך יותר משאדם מסוגל לאהוב, אך את חדלת מלאהוב אותי. מאסתי באהבתך השקרית אליי, בצחוקך השקרי לבדיחותיי. החלומות עלייך אינם מרפים מלילותיי. אך הלילות ריקים ואין אדם על הלבנה.

חשבתי, יקירתי. האם אוהבת את אותי? אקווה שאינך, לוסיליה, אהובתי. אקווה שלא אליי מופנה רגש חם, מתוק, קסום וטהור זה שלך.

הו לוסיליה, אהובתי, יקירתי, בבת עיני – אל נא תלחשי את שמי, כי אני, מפאתי קבר מעשה ידיי, אינני אוהב עוד אותך.

|| כל הכתמים בקטגוריה: סיפורים ||